ת"א 9141-03-24

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על מכירת זכויות שכירות לדירת מגורים. המשיבים ביקשו לדחות את התביעה, בטענה כי לבית המשפט אין סמכות עניינית שכן הזכויות הנמכרות הן זכויות חוזיות ולא זכויות קניין, וערכן נמוך מהסף הכספי של בית המשפט. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקשת, בקובעו כי כוונת הצדדים בעסקה הייתה למכור את זכויות החכירה ולא זכויות חוזיות, ולכן לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעה. השופט ביסס החלטה זו על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, שקבעו כי כוונת הצדדים בעסקאות מקרקעין היא גורמים קובעים, והגדרת "מקרקעין" אינה מחייבת רישום של הקרקע. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על ההחלטה בפרשת מדמון, שהגיעה למסקנה שונה בסוגיה דומה, וטענה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם המגמה בפסיקה ומתעלמת מכוונות הצדדים. המבקשים חויבו לשלם לעותר הוצאות בסך 5,850 ₪.