ע"א 9873/06

תקציר

במקרה זה, בית המשפט קיבל באופן חלקי ערעור על חישוב הפסד השתכרות לקטין שנפגע בתאונה. ראשית, פסק בית המשפט המחוזי הפסד חודשי בגין חריגה מהשכר הממוצע במשק, בהתחשב בביצועיו האקדמיים יוצאי הדופן של המשיב ובפוטנציאל שלו. עם זאת, בעקבות תקדים שנקבע בפרשת אטינגר השני, קבע ערכאת הערעור כי חריגה מהשכר הממוצע מותרת רק במקרים חריגים עם ראיות חזקות למסלול קריירה עתידי מוגדר שבחר הקטין, שנעדר כאן. בית המשפט הדגיש כי הצלחה אקדמית לבדה אינה מנבאת השתכרות עתידית, שכן שאיפות אישיות יכולות להיות שונות באופן משמעותי מפוטנציאל מדיד. משכך, החליט בית המשפט כי פיצוי המשיב צריך להתאים לשכר הממוצע במשק, תוך תיקון פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, הערעור עסק בפגיעה תפקודית. בית המשפט המחוזי קשר בין נכותה התפקודית של המשיבה לבין נכותה הרפואית, למרות הצלקות חסרות ההשפעה התפקודית הישירה, וטען כי הן משפיעות על דימויה העצמי ועל האינטראקציות החברתיות שלה. על אף שהמערער הטיל ספק במערך זה, תוך שימת דגש על אופיין הלא תפקודי של הצלקות, בית המשפט לא מצא סיבה לשנות את הערכתו של בית המשפט המחוזי, תוך התחשבות אפשרית בסיבוכים עתידיים ובהשפעות פסיכולוגיות. כך, שינה ערכאת הערעור את חישוב הפיצוי אך הותיר על כנו את שומת הליקוי התפקודי והורה למשיב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער.