עמל"ע 10566-10-10

תקציר

פסק הדין דן בערעורים בשתי טענות מרכזיות. ראשית, טענו המערערים כי יש לבטל את התלונה נגדם בשל פגמים פרוצדורליים בכך שהמתלונן לא ערך בדיקה מקדמית כנדרש טרם הגשת כתב האישום. בית המשפט הכיר בכך שאכן לא נערכה הבדיקה המקדמית הנדרשת, אך קבע כי פגם זה אינו מצדיק את דחיית התלונה. בית המשפט הסביר כי זכותם של המערערים להגנה לא נפגעה ולא נגרם להם נזק משמעותי מהיעדר בדיקה מקדמית. לפיכך, התביעה המקדמית נדחתה. שנית, נדון היסוד הנפשי הנדרש לעבירות משמעת. טענת המערער כי עבירת משמעת דורשת תמיד מחשבה פלילית סובייקטיבית, לפחות עד כדי פזיזות, לא התקבלה על ידי בית המשפט. הפניה לפסק הדין בעניינו של קובלר, שקבע כי היסוד הנפשי הנדרש לעבירות משמעת שונות עשוי להשתנות. בית הדין הסביר כי מעמדו הייחודי של עורך הדין וחובותיו כלפי בית הדין מצדיקים רף הוכחה נמוך יותר בעבירות משמעת מסוימות. גם אם היה מקבל בית המשפט את עמדת המערער בדבר היסוד הנפשי הנדרש, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנהגותו של המערער מגלמת פזיזות. בית המשפט דן גם בטענת המערערים כי היה מקום לזכות אותם על יסוד הגנת "טעות במצב העניינים", אך דחה טענה זו בקובעו כי טעותו של המערער, אם בכלל, נבעה מחוסר בחינה של הדברים. עוד נימק בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לזמן שופט כעד והסביר כי החלטות שיפוטיות אינן יכולות להתפרש על ידי שופטים באמצעות הסברים בעל פה בהליך אחר. באשר למהות הפרוטוקול, אישר בית המשפט כי הוא מהווה תעודה ציבורית. לבסוף, ציין בית הדין כי לא יתערב בהחלטת בית הדין הארצי בעניין העונש, שכן הוא אינו חורג באופן קיצוני מתכליות הענישה המשמעתית. לפיכך נדחה הערעור, ופסק הדין נשלח לצדדים.