בד"מ 35/20

תקציר

ההליך המשמעתי נגד עורך דין, עו"ד אירני, נובע מתלונה שהגיש מרשו, מר אוסאמה ברהום. המתלונן טען כי עו"ד אירני התרשל בהעברת זכויות החפירה לדירה הממוקמת בחיפה. הלקוח גם האשים את עורך הדין בכך שלא נענה לבקשותיו ולא החזיר את כספו. עורך הדין הואשם בחוסר נאמנות וחוסר מסירות למרשו, התנהגות לא מקצועית ואי תגובה לתלונה. במהלך המשפט התברר כי המחלוקת העיקרית נגעה למהות העסקה. עו"ד אירני טען כי הסביר למרשו כי ההסכם הינו למכירת זכויות חכירה ולא זכויות בעלות. הלקוח, לעומת זאת, טען אחרת. מחלוקת נוספת התעוררה בנוגע לתשלום; הלקוח טען כי שילם לעו"ד אירני שכר טרחה בסך 1300 יורו, ואילו עורך הדין טען כי הלקוח שילם 2250 ש"ח, כ-500 אירו. השופטים הגיעו למסקנה כי הלקוח אכן הבין שההסכם נוגע לזכויות חכירה ולא לבעלות. עוד נמצא כי עו"ד אירני נפגש עם הלקוח והמוכר, ביקר במשרדי הכנסייה, הכין את ההסכם והגיש אותו לאישור – ומכאן שלא הזניח את עניינו של מרשו. באשר לשכר הטרחה, השופטים לא השתכנעו מגרסאות התשלום הרבות של הלקוח והאמינו לטענתו של עו"ד אירני כי שולמו לו 2250 ש"ח. בנוסף, זיכו השופטים את עו"ד אירני מאשמת אי מתן מענה לתלונה. הם קיבלו את הסברו כי לא קיבל את מכתבי התלונה בשל סכסוך משפחתי, מה שהביא לכך שהמכתבים הוחזרו כ"לא נדרשים". השופטים הדגישו כי ההליך המשמעתי הוא מעין פלילי ודורש הוכחה למסירת המכתבים. בסופו של דבר החליטו השופטים לזכות את עו"ד אירני מכל האישומים שיוחסו לו בתלונה, וקבעו כי הלקוח לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש.