תמ"ש 42082-05-19

תקציר

בית המשפט דחה את טענת התובעים כי בית הרשום על שם הנתבע שייך למעשה לעיזבון סבתו המנוחה. התובעים, שהיו יורשי הסבתא, טענו כי הנתבע קיבל כספים מדודתו מטעם הסבתא לרכישת הבית והתאמתו לצרכיה של הסבתא, אך הפר את חובת הנאמנות שלו בכך שרשם את הבית על שמו. הנאשם טען כי הכסף היה מתנה מסבתו. בית המשפט מצא את גרסת התובעים לאירועים מפורטת ומשכנעת, בעוד טענת הנתבע למתנה לא נתמכה בראיות כלשהן ואינה עולה בקנה אחד עם הנסיבות. בית המשפט ציין כי עדותו של הנאשם הייתה מתחמקת ולא אמינה, וכי גרסתו לאירועים השתנתה עם הזמן. זאת ועוד, חזקת יחסי הנאמנות במקרים בהם רוכש הנכס אינו המממן חלה במקרה זה, והנתבע לא הציג כל ראיה משכנעת להפרכת חזקה זו. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת החזיקה את הבית בנאמנות עבור עזבונה של הסבתא המנוחה, והורה לרשום את הבית על שם המנוחה ולהעבירו ליורשיה. עוד קבע בית המשפט כי כל משכנתא על הנכס תועבר או תשולם על ידי הנתבע, וכל תשלום שישלם התובע בגין משכנתאות אלו יהווה חוב כספי שחבה הנתבעת לתובעים. עוד קבע בית המשפט כי כל הכנסות דמי השכירות מהנכס שייכות לתובעים, וכי הנתבע החזיק בנכס בנאמנות עבור העיזבון מאז רכישתו. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים את שכר טרחת עורך הדין בסך 95,000 ₪, בתוך 30 יום.