ע"ע 12050-10-16

תקציר

שני ערעורים הוגשו בנוגע לבקשתו של קצין משטרה לשעבר למענק פרישה ולקצבה בעקבות פיטוריו ממשטרת ישראל. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה למענק פרישה ולקצבה, אך קיבל את התביעה לסעד חלופי להתייצב בפני ועדה רפואית משטרתית. שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה דחה את ערעורו של השוטר לשעבר בעניין קצבת פרישה, והסכים עם בית הדין האזורי כי חוק הגמלאות, ולא פקודות פנימיות של המשטרה, הוא המקור הנורמטיבי שקבע את זכויותיו של הקצין בעת פיטורין. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר קדימות פקודות המשטרה, המנהג, ההבטחה השלטונית או ההסכם. באשר לערעור שהגישה המדינה על החלטת בית הדין האזורי לאפשר את תביעתו של הקצין לשעבר לבדיקה של ועדה רפואית, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור וקבע כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בסוגיה זו. ההחלטה לפטר שוטר בשל אי התאמתו ולא לאפשר פרישה מסיבות רפואיות נפלה בגדר פקודת המשטרה, אשר הוציאה עניינים אלה מסמכותו של בית הדין לעבודה. סמכותו של בית הדין לעבודה לא השתרעה על שמיעת תביעות חלקיות שהן חלק מסוגיה רחבה יותר שהוא אינו מוסמך להכריע בה. משכך, נדחתה התביעה לבדיקה של ועדה רפואית מחוסר סמכות, ובקשת המדינה להוצאות משפט בוטלה. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.