בש"פ 8218/08

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על ההחלטה לעצור את המערער, גבר בן 69 המואשם ברצח אשתו שהתגרשה לאחרונה, עד תום ההליכים המשפטיים. המערער טען כי הראיות אינן מצביעות בהכרח על כוונתו להרוג את המנוח וכי אין סיבה לראות במקרה זה מקרה רצח פשוט. עוד טען כי לא נשקפת סכנה ממשית לציבור המצדיקה את מעצרו וכי נסיבות המקרה, לרבות גילו והיעדר עברו הפלילי, מצביעות על כך שלא נשקפת ממנו סכנה. לחילופין, ביקש מבית המשפט לשקול את אופציית מעצר הבית, שנתמכת על ידי שירות המבחן וחוות דעת פסיכיאטרית. המשיב הדגיש מנגד את חומרת העבירה וטען כי מסוכנותו של המערער ניכרת מאופי העבירה. עם זאת, השופט פסק לטובת ערעורו של המערער. תוך הכרה בחזקת המסוכנות הנובעת מהעבירה החמורה, ציין השופט כי מסוכנותו של המערער התמקדה בעיקר במנוח. נוכח גילו המתקדם של המערער, מחלתו והיעדר עברו הפלילי, לצד ההמלצות המקצועיות, ראתה השופטת לנכון לבחון אפשרות לחלופת מעצר. לפיכך, הוחזר התיק לבית משפט קמא על מנת לבחון את החלופה שהציע המערער למעצר בית, בתנאים הכוללים פיקוח של קרובי משפחה והשגחה פסיכיאטרית שוטפת. פסק דין זה נועד לאזן בין הצורך בהשגחה לבין הבטחת קבלת התמיכה הנפשית הנדרשת למערער. השופט הורה לבית המשפט קמא לקבוע את התנאים המתאימים לשחרורו, ובכך לאפשר בחינה מחודשת של החלטת המעצר.