דנ"א 5723/07

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותה של הוראת חקיקה בדבר הטבות פנסיה לראשי רשויות מקומיות בישראל. ההוראה הנדונה, סעיף 6 להחלטת הרשויות המקומיות, קובעת תוספת שכר של 2% לכל שנת שירות מעבר לגיל 50. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם עלייה זו מחושבת על בסיס סך שנות החיים מעל 50 או רק על סמך שנות הכהונה בפועל בתפקיד. העותרת, אלמנה שבעלה המנוח כיהן כראש מועצה מקומית סביון, ביקשה לקבל קצבת שאירים על בסיס פרשנות סעיף 6 המחשבת את הקצבה על בסיס סך כל שנות החיים מעל 50. בתחילה העניק משרד הפנים לבעלה שיעור פנסיה של 55% עם פרישתו, אך בהמשך הפחית אותו ל-30.83%, בנימוק של סתירה עם חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בנושא. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת העותר, אך בית המשפט העליון, בפסק דין הנדון, צידד במשיב וקבע כי פרשנותו של המשיב אינה חוקית וסותרת את עמדת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, המחייבת רשויות מינהליות. יתר על כן, פסק הדין אישר את זכותה של הרשות לתקן את החלטתה, מה גם שהיא התקבלה שלא כדין, תוך התחשבות בציפיותיו הלגיטימיות של האזרח. העותרת ביקשה לקיים דיון נוסף, בטענה כי לפסק הדין השלכות משמעותיות והוא מפר את עקרון הפרדת הרשויות. עם זאת, העתירה נדחתה, שכן פסק הדין לא קבע עקרונות חדשים בדבר הפרדת הרשויות או יכולתן של רשויות מנהליות לשנות החלטות. היא רק אישרה מחדש תקדימים קיימים. בנוסף, פסק הדין לא התייחס לדוקטרינת ההשתק על ידי הבטחה, וצדקת המקרה לא הצדיקה דיון נוסף, מה גם ששיעור הפנסיה המופחת הוחל באופן פרוספקטיבי. העתירה, שביקשה להחזיר את שיעור הפנסיה הגבוה יותר, נדחתה אפוא, תוך שמירה על החלטתו הקודמת של בית המשפט העליון.