עמ"ש 23688-07-14

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם מקום מגוריהם הרגיל של ילדיהם של בני זוג גרושים הוא בארצות הברית, כפי שטוען האב, או שמא הילדים נעדרים מגורים רגילים, כפי שטוענת האם. האב הגיש עתירה לפי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית, בבקשה להחזיר את ילדיו לארצות הברית. בית משפט קמא דחה את תביעתו, והביא את האב לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור דחתה גם את ערעורו של האב, ואישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בנוסף להסכמה עם ממצאיו של בית משפט קמא, מצאה ערכאת הערעור כי האב פעל בחוסר תום לב לאורך כל ההליך המשפטי. מעשיו כללו חטיפת בנו זמן קצר לפני חגיגת בר המצווה שלו בישראל, אי תשלום מזונות לגרושתו ולבנותיו, אי התייצבות בבית המשפט לחקירה נגדית ואי השתקעות מכוונת בשום מדינה לצורכי מס. בית המשפט הדגיש כי אמנת האג אינה פוטרת בעלי דין מהחובה לנהוג בתום לב, ולפיכך חוסר תום הלב של האב מצדיק את דחיית תביעתו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע את מקום מגוריהם הרגיל של הילדים, שכן האב, שעליו נטל ההוכחה, לא הביא ראיות מספיקות. לבסוף הורה בית המשפט לאב לכסות את הוצאות המשפט של האם ואת שכר טרחת עורך הדין בסך 20,000 ₪.