ת"א 54067-06-14

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: פסק דין ת"א 54067-06-14 אלחנש ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון ואח'** **מבוא** פסק הדין עוסק במחלוקת מרכזית בדבר סיווגו של אירוע בו נהרגה אדם ונפצעה אחרת, כשנפגעו מירי של כוחות הביטחון. השאלה המרכזית היא האם האירוע מהווה "פעולה מלחמתית" כמשמעותה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, ובפרט לאחר תיקון מס' 8 משנת 2012. קביעה זו רלוונטית לצורך הכרעה בשאלת חסינות המדינה מאחריות בנזיקין. **העקרונות המשפטיים המרכזיים** 1. **חסינות המדינה בפעולה מלחמתית:** העיקרון הבסיסי המעוגן בסעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) קובע כי "אין המדינה אחראית על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא ההגנה לישראל". חסינות זו נובעת מההכרה כי פעולות מלחמתיות, בשל טבען והסיכונים הכרוכים בהן, אינן מתאימות לעקרונות דיני הנזיקין. 2. **הגדרת "פעולה מלחמתית":** * החוק מגדיר "פעולה מלחמתית" כ"לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, **שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגיאוגרפי או באיום הנשקף לכח המבצע אותה**". * **הבחנה בין הגדרות קודמות:** בית המשפט מדגיש את השינוי המהותי שחל בתיקון מס' 8 משנת 2012, שהחליף את הדרישה המצטברת של "סיכון לחיים או לגוף" במבחן רחב יותר של "פעולה בעלת אופי לוחמתי", הנבחן על פי מכלול נסיבות. המצב שקדם לתיקון היה כי רכיב הסכנה היה תנאי הכרחי. 3. **מבחן "המבחן המרוכך" (המבחן האובייקטיבי בנסיבות קונקרטיות):** בהתבסס על פסיקה קודמת (כמו בעניין חרדאן), בית המשפט מיישם את המבחן האובייקטיבי לבחינת קיומה של סכנה. כלומר, יש לבחון את הנסיבות כפי שהיו ידועות לחייל, ולא רק את האיום המיידי והממשי. גם אם לא נשקפה סכנה מיידית ברורה, יש לבחון את הסיכון הפוטנציאלי על רקע האיום על אזרחים או כוחות ביטחון אחרים באזור. 4. **אופי הפעולה:** בית המשפט מבחין בין פעולה שיטורית במקור שעשויה להסתבך ולהפוך למלחמתית, לבין פעולה מלחמתית מלכתחילה (כגון מארב). 5. **השלכות קביעת "פעולה מלחמתית":** אם נקבע שהאירוע מהווה "פעולה מלחמתית", אין לדון בשאלת הרשלנות, שכן החסינות מונעת דיון בה. **חידושים משפטיים ויישומם בפסק הדין** 1. **הרחבת הגדרת "פעולה מלחמתית" (תיקון מס' 8):** החידוש המרכזי בפסק הדין הוא יישום ההגדרה החדשה של "פעולה מלחמתית" כפי שנקבעה בתיקון מס' 8. בית המשפט קובע כי התיקון העביר את הדגש ממבחן סכנה קונקרטית ומיידית למבחן רחב יותר של "אופי לוחמתי" הנלמד ממכלול נסיבות, הכוללות את מטרת הפעולה, מיקומה הגיאוגרפי והאיום הנשקף. 2. **סיווג האירוע כ"פעולה מלחמתית":** * **התנגשות בין גרסאות:** בית המשפט מתמודד עם גרסאות סותרות בין התובעת 4 לבין אנשי הביטחון (סמח"ט וקשר). הוא מוצא את גירסת התובעת 4 כבלתי אמינה, ומתבסס על עדויות אנשי הביטחון, יומן מבצעים, והתפתחות האירוע. * **הכרעה עובדתית:** בית המשפט קובע כי הגם שאין ראיה שהמנוחה והתובעת 4 היו חלק מחבורת המחבלים, הן נמלטו יחד עמם מכיוון הכביש לכיוון המכללה, וייתכן שזה קרה לאחר זריקת בקבוקי התבערה או אף לאחר הירי באוויר של הסמח"ט. * **טיעון ה"פעולה בעלת אופי לוחמתי":** בית המשפט קובע כי זריקת בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב בכביש היא פעולת טרור, והמרדף אחר המחבלים לשם לכידתם, גם אם התבצע לאחר שהפעולה הראשונית הסתיימה, מהווה "פעולה בעלת אופי לוחמתי של לחימה בטרור או לשם מניעתם". * **יישום "המבחן המרוכך":** בית המשפט מוצא כי גם אם לא נשקפה סכנה מיידית לסמח"ט ולקשר, הסכנה הטמונה בנוכחות המחבלים באזור (כפי שעולה מבקבוקי תבערה נוספים שנמצאו) והחשש הסביר לשלום המפקד (כשהקשר איבד עמו קשר עין ושמע יריות) עומדים בתנאי "המבחן המרוכך" של בחינה אובייקטיבית בנסיבות הקונקרטיות. 3. **התמודדות עם טענות הרשלנות:** בית המשפט מקדים את ההכרעה בשאלת החסינות. הוא מציין שלמעלה מן הנדרש, כי גם אם היה נידון לעניין הרשלנות, לא היה מוצא כאן התרשלות, שכן הטווח בו ירה הקשר לא הוכח, לא ניתן לצפות מחייל לאמוד מרחק במדויק בסיטואציה כזו, וגם אם הייתה טעות בשיקול דעת, אין היא עולה כדי התרשלות. **מסקנה** בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי האירוע הנדון מהווה "פעולה מלחמתית" כמשמעותה בחוק הנזיקים האזרחיים, כפי שפורשה לאחר תיקון מס' 8. על בסיס קביעה זו, מדינת ישראל חסינה מאחריות בנזיקין, ולפיכך דין התביעה להידחות. הדבר מהווה יישום של ההרחבה שנעשתה בהגדרת "פעולה מלחמתית" והדגש על "אופי לוחמתי" ו"מכלול נסיבות", מעבר למבחן הסיכון המיידי שהיה קיים בעבר.