ע"ע 21420-01-15

תקציר

פסק דין זה דן בפרשנותו של הסדר פרוצדורלי למינוי מומחה על ידי בית המשפט, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ובאיזו מידה מגביל הסדר זה את היקף הראיות שניתן לאפשר לצדדים להביא בשאלה שלגביה התבקש המומחה לחוות דעתו, במיוחד כאשר ההסדר כולל הגבלה מפורשת בעניין זה. הערעור מתייחס לשלוש החלטות של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר דחה את בקשות המערער להביא ראיות נוספות בנושא בו נתן המומחה את חוות דעתו. ההחלטה הראשונה לא אפשרה למערערת להציג ראיות נוספות חיצוניות לחוות הדעת בשאלה האם המשיבים עשו שימוש שלא כדין ב"סוד המסחרי" של המערערת לצורך גידול ושיווק זני אבטיח ללא גרעינים. ההחלטה השנייה דחתה את בקשת המערער להציג שאלות הבהרה למומחה. ההחלטה השלישית דחתה את הבקשה להורות למומחה לערוך בדיקות מקצועיות שונות כדי לענות על השאלה נשוא חוות הדעת. פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט לסטות מההליך האדברסרי ולהגביל את הצדדים מלהציג ראיות או לשאול שאלות הבהרה בנושא חוות דעת המומחה, במיוחד כאשר מינוי המומחה נעשה בהסכמה. עוד מודגש בפסק הדין כי עצם הסכמת הצדדים למנות מומחה מטעם בית הדין כרוכה בהסכמה להגבלה מסוימת על היקף הראיות שיורשו להציג בפני בית המשפט, גם מבלי שהגבלה זו תצוין במפורש בהסדר הפרוצדורלי. פסק הדין דן בכללים לפרשנות הסדר פרוצדורלי למינוי מומחה על ידי בית המשפט, שקיבל תוקף של פסק דין, ומדגיש כי יש לפרש הסדר כזה בהתאם לכללים המקובלים לפרשנות פסק דין והסכם, לאור נסיבות עריכתו, תוכנו והתנהלות הצדדים לאחר מכן, ובהתאם לתכליות היעילות, ההגינות וחקר האמת המוטמעות בו. בהחלת עקרונות אלה על המקרה הנדון, פסק הדין קובע כי ההסדר הפרוצדורלי מגביל את היקף הראיות שהצדדים רשאים להציג ביחס לשאלה שבה התבקש המומחה לחוות את דעתו, ועל כן הערעור על שלוש ההחלטות נדחה.