בד"מ 149/93

תקציר

הכרעת הדין מזכה את נאשם 1 מכל אשמה, שכן המתלונן לא הוכיח כי יש להטיל על נאשם 1, שהעסיק את נאשם 2, אחריות אתית למחדלי עובדו, במיוחד לאור העובדה שנאשם 2 ניהל באופן עצמאי את ענייני המתלוננים. לא ניתן להטיל על נאשם 1 אחריות למעשיו של עורך דין מורשה אחר המועסק אצלו, תוך ניתוק הקשר בין מעשיו לבין אחריותו האתית. אשר לנאשם 2, הם הורשעו בעבירות הבאות: א, הפרת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, קרי, הפרת סעיף 61(1) לאותו חוק; (ב) הפרת סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשכ"ו-1966, קרי הפרת סעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין; ג, עבירות על סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין; ו-ד', עבירות על סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין. ממצאים אלה מבוססים על רשלנותה של נאשמת 2 בטיפול בעסקת מכר מקרקעין עבור המתלוננים, המהווה הפרת חובת אמונים ופגיעה בכבוד המקצוע. נאשם 2 זוכה מעבירה על תקנה 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, שכן העבירה אירעה לאחר שעזב את תפקידו של נאשם 1. השופט היושב בדין קובע כי העונש ההולם לנאשם 2 הוא אזהרה, העונש הנמוך ביותר הקיים.