ת"א 881/03

תקציר

התיק עוסק במחלוקת בנוגע לבעלות על דירה הממוקמת ברחוב ויצמן 15 בנהריה. הדירה רשומה כיום על שם הנתבעת אולגה, אמו של הנתבע רוברט. התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט, מבקש מבית המשפט להכריז על הנתבעים, הנשואים, כבעלים בפועל של הדירה האמורה, ולהורות על הטלת עיקול קבוע על הדירה מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל. מנגד, טוענים הנתבעים כי אולגה היא הבעלים החוקיים של הדירה וכי המימון לרכישתה הגיע מכיסה הפרטי. הבנק טוען כי הסכם המכר בין אולגה לחברה, שנמצאת בבעלות חלקית של רוברט, הוא פיקטיבי וכי הדירה נרכשה בפועל מכספי החברה ובהלוואות שנטלו רוברט ואשתו ציפורה. מגרסת הנתבעים, שנותרה ללא תימוכין בראיות מספיקות, עולה כי אולגה שילמה עבור הדירה מכספה שלה, למעט הלוואה מבנק טפחות, שיתרת הדירה הוסדרה מאוחר יותר באמצעות הלוואה ממגדל חברה לביטוח. כללי הראיות ו"תגי המרמה" שפותחו במשפט האנגלו-אמריקאי מלמדים כי על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח את לגיטימיות העסקאות ולהסבירן באופן משביע רצון. הנתבעים לא הצליחו להביא ראיות משכנעות להוכחת טענותיהם. נהפוך הוא, הבנק הצליח להוכיח כי רוברט וציפורה, ולא אולגה, שלטו בפועל בדירה, נהנו מיתרונותיה והשתמשו בה להבטחת הלוואות. זאת ועוד, בעדויות הנאשמים היו סתירות שפגעו באמינותם. בית המשפט נחה דעתו כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם וכי הדירה אכן שייכת לרוברט וציפורה. לפיכך, היא מכריזה עליהם כבעלים החוקיים ומורה על עיקול קבוע של זכויותיהם בנכס. כמו כן, הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הבנק בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.