ע"א 254/64

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על רישיון קולנוע בדליית אל כרמל. המערער, חוסיין אסעד חסון, שהיה חבר המועצה המקומית דליית אל-כרמל, עתר לבית המשפט העליון לאחר שהמועצה העניקה רישיון לצד שלישי, מוחמד עלי נאטור, להפעיל בית קולנוע, תוך הפרת חוזה רישיון בלעדי לעשר שנים שנחתם בין המועצה לבין חסון. החוזה, שהעניק לחסון ולשותפו את הזכויות הבלעדיות להפעלת בית קולנוע בכפר, לא אושר על ידי שר הפנים, כנדרש בחוק. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של חסון, בקובעו כי צו המועצות המקומיות (א) תש"י-1950 אוסר על חבר מועצה להשתתף בדיונים הנוגעים לאינטרסים אישיים. הימנעותו של חסון מגילוי עניינו והצבעתו בעניין הביאו להחלטה בטלה ולחוזה חסר תוקף. יתר על כן, חוקיות החוזה מוטלת בספק שכן הוא לא אושר על ידי שר הפנים. בית המשפט הדגיש את חובת הנאמנות של חברי המועצה המקומית כלפי האינטרס הציבורי, והפך את ההחלטה לפסולה גם ללא הצבעתו המכריעה של חסון. זה מבטיח שחברי המועצה לא ישפיעו על דיונים או הצבעות. פסק הדין התייחס גם לפקודת הפרשנות, הדורשת רוב לקבלת החלטות לגיטימית, ובכך פסל עוד יותר את החלטת המועצה. לבסוף, העסקה הבלתי חוקית, שבוצעה על בסיס ההחלטה הבטלה, אינה ניתנת לתוקף, לטענת בית המשפט, בשל הסנקציה הפלילית הנזכרת בצו המועצות המקומיות. לפיכך נדחה הערעור, וחסון חויב לשלם לכל אחד משני המשיבים 350 ל"י בסך הכל כהוצאות הערעור.