עפ"ג 47321-07-14

תקציר

דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט שפירא ואליה הצטרף השופט טאובר, מתייחסת לערעור על פסק דין שהרשיע את המערער בהחזקת סכין בגן ציבורי, בניגוד לסעיף 186 לחוק העונשין. המערער טען כי החיפוש שערכו השוטרים בגופו היה בלתי חוקי ועל כן היה מקום לפסול את הראיות שנמצאו (הסכין). השופט שפירא קבע, כי המשטרה אכן נפלה פגם במהלך החיפוש בכך שלא הזהירה את המערער בדבר זכויותיו והבהירה את עילות החיפוש, אך אין בכך כדי לפסול את הראיות שהתקבלו. השוטרים פנו למערער על סמך חשד סביר ושאלו אותו אם יש ברשותו דבר מה שלא כדין. המערער רוקן מיד את כיסיו ומסר סכין, דבר המעיד על כך שהחיפוש לא נבע מכפייה כלשהי מצד השוטרים וכי רצונו החופשי נותר על כנו. זאת ועוד, אי הזהרת המערער נבעה לכל היותר מרשלנות ולא פגעה בקבילות הראיות, שהתקיימו באופן עצמאי מאי-החוקיות. עוד קבע השופט שפירא כי שגה בית משפט קמא בגזר דינו של המערער והצדיק הקלה בעונשו בשל שיתוף הפעולה המלא של המערער והפגם בהתנהלות המשטרה. לפיכך, דחתה השופטת שפירא את הערעור על הכרעת הדין, אך קיבלה את הערעור על העונש והקטינה אותו לחודש מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי, סה"כ שבעה חודשים מיום מעצרו של המערער. השופט אליקים כתב חוות דעת מסכמת, בה הסכים עם דחיית הערעור על פסק הדין, אך מטעמים שונים. השופט אליקים קבע כי החיפוש שערכו השוטרים התבסס על חשד סביר וכי ריקון כיסיו של המערער לא נבע מבקשת השוטרים, אלא מיוזמתו. עם זאת, השופט אליקים הסכים עם דחיית פסק הדין, וקבע כי הראיות הושגו כדין. באשר לעונש, הסכים השופט אליקים עם החלטת הרוב להקל בעונש בשל שיתוף הפעולה של המערער ונסיבות המקרה. ההחלטה לדחות את הערעור על הכרעת הדין התקבלה ברוב דעות ופה אחד התקבל הערעור על גזר הדין וכתוצאה מכך הופחת עונשו של שבעה חודשי מאסר.