ת"א 37456-10-20

תקציר

לבית המשפט סמכות לדחות תביעה על הסף לפי תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולאחר עיון בטענות ובראיות שהוגשו, החליט בית המשפט להפעיל סמכות זו במקרה זה. התביעה העיקרית, שהוגשה לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, מבקשת להשיב מקרקעין למחזיק; עם זאת, סעיף זה נועד לשמר את החזקה באופן זמני עד לקביעת זכויותיהם של המחזיק ומנהל העיזבון, ובמקרה זה הנכס נלקח בצו שיפוטי. התובעת, שמעולם לא התגוררה בנכס, מבקשת לגזור זכויות מבעלה המנוח, אך החוק מכיר רק במחזיק הישיר, ובעלה חדל להיות מחזיק עם עזיבתו את הנכס. בנוסף, זכות הסמכות במקרה זה היא זכות אישית שאינה ניתנת בירושה או העברה, ולבעלי הקרקע יש זכות לבטל את רשות המגורים ברכושם בכל עת. עוד מצא בית המשפט כי היה מעשה של בית הדין, שכן סוגיית הפיצויים והפינוי הוכרעה בפסקי דין קודמים, ותביעות המשיבה חוסות תחת חוק ההתיישנות, שכן היו לה הזדמנויות רבות להשתתף בהליכים משפטיים במשך עשרות שנים אך בחרה שלא לעשות כן. החלטת הממשלה משנת 1949 הורתה גם על פינוי והריסה של מבנים בלתי מורשים באזור, ותמכה עוד יותר בפיטורים. השופטת הדגישה כי לא נעשה עוול למשיב, וטענת החזקה לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, יחד עם הנימוקים הנוספים שניתנו, מצדיקים את הדחייה. המשיב חויב לשלם למבקשים הוצאות בסך 15,000 ₪.