ת"א 44465-02-19

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך עסקי מורכב בין תובע לבין שני נתבעים בנוגע למספר עסקאות השקעה כושלות. המחלוקת המרכזית נסובה סביב פרשנותו של הסכם בעל פה בין הצדדים לחלוקת רווחים והפסדים שווים מסדרת השקעות. התובע טען כי שלוש עסקאות השקעה ספציפיות, לרבות Traisgard ו-Dirom, היו חלק מהסכם זה, בעוד הנתבעים חלקו על טענה זו. הנתבעים אף העלו מספר טענות שכנגד, לרבות תקופת ההתיישנות וסיבתיות ההפסדים הנטענת של התובע. בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והטענות. בית המשפט הגיע למסקנה כי גרסת הנתבעים לאירועים אמינה יותר, מה גם שטענות התובע סתרו את הודעותיו הקודמות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי ההשקעה בטרייסגארד אכן נשלטה על ידי ההסכם בעל פה, כלומר התובעת זכאית למחצית מההפסדים. עם זאת, הטענה בעניין עסקת דירום נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הצדדים הסכימו לחרוג מתנאי חלוקת הרווחים הסטנדרטיים להשקעה ספציפית זו. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות של הנתבעים, שכן הם לא הביאו ראיות מתי התרחשה עילת התביעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים הודו שוב ושוב בזכותה של התובעת ל-50% ממניות הרווח, ובכך חידשו את תקופת ההתיישנות. טענותיהם האחרות של הנתבעים, לרבות הטענה כי התובע גרם להפסדים בכך שסירב למכור מניות, נדחו אף הן מחוסר ראיות. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין מחצית מהפסד ההשקעה של טרייזגארד, בסך 302,357 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נפסקו לתובע מחצית מאגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. יתר הטענות בנוגע לעסקת דירום נדחו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 12.5.2023.