ע"פ 10189/02

תקציר

המערער, יליד 1952, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע עבירות מין בבתו החורגת הקטינה בין השנים 1986 ל-1990. העבירות כללו אונס, תקיפה מינית ומעשה מגונה. הוא נידון לעשר שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. הערעור מתייחס הן להרשעה והן לגזר הדין. העילות העיקריות לערעור הן קבילות ראיות, מהימנות המתלונן ואישור בדיעבד של כתב האישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה. באשר לאחרון, האישור ניתן שנתיים לאחר הגשת כתב האישום ולאחר סיום ההליכים בבית משפט קמא. בעוד הצדדים מסכימים כי האישור נדרש, העיכוב למעשה מרוקן את הדרישה מכל משמעות. בית המשפט מוצא כי יש לבטל את כתב האישום בעבירות שבין השנים 1986 ל-1988 בשל אי קבלת אישור מראש, מה שהוביל לזיכויו של המערער באישומים אלה. עם זאת, ההרשעה בעבירות בין השנים 1988 ל-1990 עומדת בעינה, שכן האישור לא נדרש לתקופה זו. אמינות עדותה של המתלוננת נתמכת אף היא על ידי בית המשפט, למרות עיכוב התלונה והאווירה המתוחה במשפחה שנרשמה על ידי המערער. ההקלטות אינן שוללות את גרסת המתלונן לאירועים, במיוחד לאור העובדה שלא כל השיחות הוקלטו. לבסוף, בית המשפט מוצא כי העונש שהוטל על המערער הוא הולם, אך בהינתן הזיכוי בחלק מהאישומים, מקטין את תקופת המאסר לשש שנים. עונש המאסר על תנאי נותר ללא שינוי.