תא"ק 13972-09-09

תקציר

התובע תובע את הנתבע להחזר הלוואה בסך 796,000$, אשר לטענתו לא נפרעה. הנתבע מודה שקיבל הלוואה בסך 500,000 דולר, אך טוען כי החזיר אותה. הצדדים מסכימים כי יתרת ההלוואה, קרי 296,000$ הנוספים, הועברה על ידי התובע לבקשת הנתבע, אך הנתבע טוען כי הכסף לא היה לטובתו אלא לצרכי התובע, או לצרכי צדדים שלישיים. לטענת התובעת, גם הסכומים הנוספים היו חלק מההלוואה. הצדדים חתמו על הסכם הלוואה על סך 500,000 דולר, אך חלוקים באשר לתיקון שבוצע לאחר מכן, אשר לטענת התובעת שינה את הריבית מ-0.75% לשנה ל-0.75% בחודש, ולטענת הנתבע זויף. עוד טוען התובע כי הנתבע חתם על שטר היתר עסקה, לפיו הסכום הכולל של ההלוואה, כולל ריבית, הוא 796,000$, ואילו הנתבע טוען כי חתם עליו מבלי לשים לב לתוכנה, מטעמים דתיים. בית המשפט קובע כי סכומי הכסף הנוספים לא הוכחו על ידי התובע כהועברו לנתבעת כהלוואה, ולכן סכום ההלוואה עומד על 500,000$ בלבד. עוד קובע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי הריבית שונתה, ולכן עומדת על 0.75% לשנה, כאמור בהסכם ההלוואה המקורי. גם טענת הנתבע כי ההלוואה נפרעה אינה מוכחת, שכן הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה בעניין זה. בית המשפט מקבל אפוא את טענת התובעת כי ההלוואה לא נפרעה, ומורה לנתבעת להחזיר לתובע 500,000 דולר, בתוספת ריבית בשיעור שנתי של 0.75% מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, צמוד למדד המחירים לצרכן.