ת"א 22499-05-17

תקציר

התובע, מורה בבית ספר, הגיש תביעה נגד הנתבעת, הרשות המקומית האחראית על בית הספר, בדרישה לפיצוי בגין פציעות שנגרמו לו בנפילה בשטח בית הספר. התובע טען כי הנפילה נגרמה כתוצאה ממדרכה בולטת היוצרת הפרש גובה, המהווה מפגע עקב רשלנות מצד הנתבעת. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי גרסת התובעת לאירועים אינה אמינה וכי היא לא פעלה ברשלנות. בית המשפט בחן את נסיבות התאונה ומצא את גרסתו של התובע אמינה, תוך ביסוס קיומה של התאונה וסיבותיה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה. נמצא כי בעוד שלנתבע הייתה חובת זהירות כלפי התובע, הבליטה המתוארת הייתה סיכון סביר ורגיל, שאינו עולה כדי רשלנות. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להטיל על הרשויות המקומיות אחריות לכל המפגעים האפשריים שבתחומן וכי הבליטה, המוערכת במילימטרים בודדים, לא הייתה משמעותית דיה כדי להטיל אחריות. בנוסף, לא הובאו ראיות לכך שהנאשם קיבל תלונות או כי יכול היה לדעת על המפגע. ההחלטה התייחסה גם להודעת הנתבעת לצד שלישי, משרד החינוך, בדבר חבות אפשרית של צד שלישי, אך זו הפכה למיותרת בשל היעדר אחריות מצד הנתבעת. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בעוד הנתבע חויב לשאת בהוצאות הצד השלישי. שני הסכומים נקבעו על 14 אלף שקל כל אחד, שישולמו בתוך 30 יום. לתובע זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 60 יום.