עב"ל 8653-08-15

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה משפטית בשאלה האם ניתן להכיר במחלה ממנה סבל המנוח, מר ש.ח., כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, ובכך לזכות את התלויים בו בקצבה חודשית. הערעור בוחן את החלטתו של בית משפט קמא, אשר פסק לטובת משפחת המנוח, והכיר במחלה כקשורה לעבודה על יסוד אופייה המחמיר של המחלה עקב חשיפה תעסוקתית לחומרים מסוכנים. הסוגיה השנויה במחלוקת נסובה סביב הפרשנות של "תאונת עבודה" והאם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין אבחון מאוחר של מחלת הסרטן שלכאורה החמיר את המחלה. שלושה מומחים רפואיים, שמונו על ידי בית המשפט, לא הצביעו על קשר סיבתי ישיר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלת הסרטן שלו. עם זאת, אחד המומחים, פרופ' בן-יוסף, טען כי תנאי העבודה מעכבים אבחון מחלה בזמן, מה שעלול להחמיר את חומרתה. נבחנו המסגרת המשפטית והתקדימים השיפוטיים, בעיקר לגבי מהי "תאונת עבודה" והקשרים הסיבתיים הנדרשים בין תנאי עבודה למחלה. בבואו להעריך האם ניתן לקשור את האבחון המאוחר לתנאי העבודה, בחן בית המשפט היבטים תיאורטיים של סיבתיות משפטית לעומת רפואית. למרות החפיפה הפוטנציאלית עם דיני הנזיקין בכל הנוגע לאיחור באבחון רפואי, בית המשפט הכיר בכך שהעניין נופל בגדר דיני הביטוח הלאומי. הערעור מקבל חלקית את טענת המוסד, ומבטל את הכרתו של בית משפט קמא במחלה כפגיעה בעבודה עד לבירור שאלות נוספות למומחה. החלטת בית המשפט מדגישה את הצורך בראיות משמעותיות לתמיכה בטענות בדבר החמרה בעבודה, ומורה על המשך בירור הנסיבות הספציפיות של עיכוב האבחון. כתוצאה מכך, המוסד נדרש לשלם הוצאות משפט בשל עיכובים פרוצדורליים, תוך הדגשת מורכבות התיק וקדימות הגדרת פגיעות וסיבתיות הקשורות לעבודה במערכות הביטוח הלאומי.