בר"ע 1313/97

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בתיק **בר"ע 1313/97 עמית גולדשטיין-לירן, עו"ד נ' כרמלי ואח'**, המבוסס על העובדות והעקרונות המשפטיים העולים מן ההחלטה: ### 1. רקע עובדתי ודיוני המבקשת, עורכת דין במקצועה, מונתה ככונסת נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל לצורך מכירת זכויות המשיבים בדירת מגורים בנתניה. המבקשת ביצעה את תפקידה ומכרה את הדירה תמורת 224,000 דולר (כ-830,000 ש"ח), סכום שעלה על גובה החוב בתיק (כ-603,000 ש"ח). ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתה לפסיקת שכר טרחה ככונסת נכסים, בנימוק שבתיק כבר נפסקו לטובת הזוכה שכר טרחה א' ושכר טרחה ב' (בסך כולל של כ-36,000 ש"ח). לשיטתו, אף שהושקעה עבודה רבה, שכר הטרחה הקיים בתיק הוא "שכר ראוי" ואין הצדקה להוסיף עליו שכר כונס נפרד. על החלטה זו הוגש הערעור. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים #### א. ההבחנה בין שכר טרחת עו"ד (סעיף 10(א)) לשכר כונס נכסים (סעיף 59(א)) בית המשפט מדגיש את ההבחנה המהותית בין שני מקורות השכר בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967: * **סעיף 10(א):** קובע את זכאותו של **הזוכה** המיוצג לשכר טרחת עורך דין. שכר זה נועד לשפות את הזוכה על הוצאותיו המשפטיות בניהול התיק. * **סעיף 59(א):** מהווה את המקור הסטטוטורי לשכרו של **כונס הנכסים**. זהו שכר המשולם עבור פעולות הכינוס עצמן (ניהול, מימוש ומכירת הנכס). #### ב. מעמד כונס הנכסים כ"Officer of the Court" פסק הדין נסמך על הלכות קודמות (ע"א 13/62, ע"א 453/81) הקובעות כי כונס נכסים אינו צד למחלוקת בין הזוכה לחייב. מרגע מינויו, הוא פועל כזרועו הארוכה של בית המשפט (או ראש ההוצל"פ). כפועל יוצא ממעמד זה, חלה על הערכאה הממנה חובה להבטיח את תשלום שכרו של הכונס באופן יעיל וראוי. #### ג. אמת המידה לקביעת שכר הכונס בית המשפט מאשרר את הכלל שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 403/70), לפיו שכר כונס נכסים בתיק הוצאה לפועל ייקבע בטווח של **6% עד 10% מערך הרכוש או מערך החוב**, תוך התחשבות במאמץ שהושקע ובתקופת הפעילות. ### 3. חידושים משפטיים ופרשנות #### א. שלילת האפשרות לביטול גורף של שכר הכונס החידוש המרכזי בפסק הדין הוא הקביעה כי ראש ההוצאה לפועל **אינו רשאי לשלול לחלוטין** שכר כונס נכסים רק בשל קיומו של שכר טרחה א' ו-ב' בתיק. בית המשפט קובע כי מדובר בטעות עקרונית ביישום הדין. #### ב. מנגנון התיאום (Coordination) לעומת שלילה בית המשפט מאמץ את גישת המלומד בר-אופיר, לפיה על ראש ההוצל"פ לבצע **"תיאום" ו"שקלול"** בין השכר שנפסק לפי סעיף 10(א) לבין השכר המגיע לכונס לפי סעיף 59(א). * **החדשנות:** אין מדובר בכפל שכר אוטומטי, אך גם לא בביטול הדדי. יש לבחון את סך הפעולות שבוצעו ולבצע התאמה שתבטיח שהכונס יקבל שכר הולם עבור פעולות הכינוס הספציפיות, תוך ניכוי סכומים שכבר שולמו בגין אותן פעולות במסגרת שכר הטרחה הכללי בתיק. #### ג. התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת מנהלי ככלל, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בגובה השכר שקובעת הערכאה הדיונית. עם זאת, פסק הדין מחדש כי כאשר הערכאה הדיונית טועה **בעקרונות** (כגון שלילה מוחלטת של זכאות סטטוטורית מכוח פרשנות שגויה של "שכר ראוי"), חובה על ערכאת הערעור להתערב. ### 4. סיכום והכרעה בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי: 1. המבקשת זכאית לשכר כונסת בשיעור של **6% משווי הדירה** (מאחר שערך הנכס עלה על גובה החוב). 2. מסכום זה יש **לנכות** את הסך של 36,000 ש"ח שכבר נפסקו כשכר טרחה א' ו-ב'. 3. ההחלטה משקפת את האיזון הראוי: הבטחת שכר הולם לכונס כ"קצין בית משפט", תוך מניעת התעשרות שלא כדין באמצעות קיזוז שכר הטרחה שנפסק קודם לכן בתיק.