ה"פ 40812-02-19

תקציר

הסכסוך נסוב סביב חוזה מיום 31.7.01 למכירת מניות בין חברת אלה, המיוצגת על ידי מר ראובן אלה, לבין חברת רז. חברת רז טענה כי הכוונה מאחורי החוזה הייתה שחברת אלה תישא על עצמה את כל התחייבויות העבר וההווה הקשורות לפרויקט מגורים, לרבות חובתה לפעול כחברה משכנת. מנגד, חברת אלה פירשה את החוזה כמחריג התחייבויות כלשהן הקשורות לפעילות השוטפת של החברה, לרבות תפקידה כחברה משכנת, מה גם שחברת רז אישרה בחוזה כי בחנה את הזכויות הצמודות למניות. לאחר בחינת החוזה, מצא בית המשפט כי סעיפיו מעורפלים וניתן לפרשם בדרך הנטענת על ידי שני הצדדים. לפיכך, השופט התעמק בנסיבות המקרה ובכוונת הצדדים בעת החתימה. עדותו של מר רז, שטען כי לא היה מודע לחובת החברה לפעול כחברה משכנת, לא הייתה משכנעת, לאור מומחיותו בתחום הנדל"ן והודאתו כי היה מודע לדירות. מנגד, עדותו של מר אלה כי החובה לפעול כחברה משכנת הוחרגה במשתמע בשל היותה עניין הקשור לפעילות השוטפת של החברה הייתה משכנעת יותר. זאת ועוד, המבקשים, חברת רז, לא עמדו בנטל ההוכחה, שכן טענותיהם לא נתמכו בראיות. בנוסף, נתקלו קשיים מעשיים בקבלת בקשת המבקשים, ובהם היעדרו של המנהל האזרחי כצד והיעדר ראיות בדבר היתכנות בקשתם על פי נהלי המנהל האזרחי. יתר על כן, המבקשים לא הציגו את כל הנספחים לחוזה, דבר שיכול היה לשפוך אור על פרשנותו. מטעמים אלה, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה למבקשים לשאת בהוצאות המשיבים, תוך שהיא קובעת את הסכום על 10,000 ₪.