ע"א 66713-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים המשפטיים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי: ע"א 66713-06-25 - בקשה למחיקת ערעור בשל אי-הפקדת ערובה** פסק הדין עוסק בבקשה למחיקת ערעור שהוגש לבית המשפט העליון, אשר לטענת המשיב 1, הוגש מבלי שהמערערת הפקידה ערובה כנדרש בחוק. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים העומדים בבסיס ההחלטה ובהיבטים הנוגעים לסדר הדין. **1. עקרונות משפטיים מרכזיים:** * **חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאות:** הליך משפטי, ובפרט ערעור, כרוך בהוצאות. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין") מחייבות, בנסיבות מסוימות, את המבקש להבטיח את הוצאות הצד שכנגד באמצעות הפקדת ערובה. סעיף 135(א) לתקנות קובע במפורש את החובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים, והוראה זו הינה בעלת משמעות רבה להבטחת הליך שיפוטי תקין ולמניעת הגשת הליכים קנטרניים. * **סמכות בית המשפט למחיקת הליך:** בית המשפט מוסמך, מכוח סעיפים שונים בתקנות סדר הדין ובפסיקה, להורות על מחיקת הליך במקרים של אי-קיום דרישות דיוניות. סמכות זו נדונה בהרחבה בפסקה 6 של פסק הדין, שם הודגש כי סמכותו של הרשם להורות על מחיקת ערעור שאינו עומד בתנאים הקבועים בדין (לרבות מועדי הגשה ודרישות הפקדת ערובה) היא סמכות מנהלית, הנתונה הן לבקשת בעל דין והן ליוזמת בית המשפט. * **זכות הגישה לערכאות מול יעילות דיונית:** המערערת העלתה טענות הנוגעות לפגיעה בזכות הגישה לערכאות ובזכות הערעור. אולם, בית המשפט קבע כי חובת הפקדת הערובה, במקרה זה, היא חובה מהותית בהליך. התנהלות המערערת, אשר כללה עיכובים חוזרים ונשנים והימנעות מהפקדת ערובה כדין, פגעה בעקרונות של יעילות דיונית (כפי שצוין בפסקה 6), בזכויות הדיוניות של המשיבים (פסקה 12), ובהליך משפטי "באופן שוויוני, מידתי ויעיל" (פסקה 6). * **סדר דין וסמכויות הרשם:** פסק הדין מדגים את סמכויותיו הרחבות של הרשם בהליך, ובפרט את סמכותו לטפל בבקשות למחיקת הליך הנובעות מאי-קיום דרישות דיוניות. הטיפול בבקשה למחיקת הערעור, ובכלל זה דחיית טענות פרוצדורליות (כמו אי-צירוף תצהיר לבקשה למחיקת הערעור, כפי שנדחה בפסקה 11), ממחיש את תפקידו של הרשם בניהול הליך יעיל. * **היעדר קשר בין החלטות דיוניות לעילות פסלות:** בקשת המערערת לפסלות הרשם (פסקה 9) נדחתה, תוך הדגשה כי החלטות דיוניות, גם אם אינן מוצאות חן בעיני בעל דין, אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות. המערערת אינה יכולה לבחור את המותב שידון בעניינה, וטענות בדבר "איומים והטלת אימה" או "ניגוד עניינים" נמצאו משוללות יסוד. **2. חידושים משפטיים והיבטים דיוניים:** * **היקף ההתמודדות עם ערבות צד ג':** ההתמודדות עם ערבות צד ג' שהוגשה על ידי המערערת מעלה סוגיות דיוניות מעניינות. בית המשפט הדגיש (בפסקה 5 ובפסקה 7) כי הגשת ערבות צד ג' אינה אוטומטית ואינה פוטרת מהגשת בקשה מפורטת לבחינת איתנותו הפיננסית של הערב, והדבר אף אוזכר בהלכת הפורום להסדר הוגן (ה"ש 4153/22). בעוד המערערת טענה כי תקנה 6 מגדירה "ערבות צד שלישי" כאחת החלופות התקפות, הרי שבית המשפט הדגיש כי הדבר אינו פוטר מבחינה של איתנות פיננסית, בפרט כאשר הדבר נדרש על פי פסיקה. * **"חקיקה שיפוטית" כטענה נגד בית המשפט:** המערערת העלתה טענה כי התנאים שהציב בית המשפט לבחינת ערבות צד ג' מהווים "חקיקה שיפוטית" אסורה. בית המשפט, באמצעות סמכותו הפרשנית והחלה על הדין, הביא את הפסיקה הרלוונטית (כגון הלכת הפורום להסדר הוגן) כבסיס לדרישותיו, ולא הציג אותן כהמצאה של הרשם, אלא כהוראות הנובעות מהדין הקיים. * **היקף הבקשה למחיקת ערעור (תצהיר):** בית המשפט דחה את טענת המערערת כי דין הבקשה למחיקת הערעור להידחות בשל היעדר תצהיר. נקבע כי עובדות הרלוונטיות למחיקה (אי-הפקדת ערובה) עולות ישירות מתיק בית המשפט, וכי אין צורך בתצהיר במקרים כאלה. זהו היבט פרקטי של דיני הראיות והסדר הדין, המדגיש כי לא כל בקשה טעונה תצהיר, אלא כאשר ישנן עובדות מהותיות שאינן מצויות בידיעת בית המשפט. * **הגשת ערובה כנגד חלקו היחסי של המשיב:** הטענה של המערערת כי המשיב 1 זכאי רק לחלקו היחסי בערובה נדחתה בצדק (פסקה 12). הערובה נועדה להבטיח את מלוא ההוצאות, ואי-הפקדתה מהווה פגם יסודי בהליך, ללא קשר למספר המשיבים. **3. השתלשלות העניינים וההתנהלות הדיונית:** פסק הדין מתאר השתלשלות דיונית ארוכה ומורכבת, המעידה על ניסיונות חוזרים ונשנים מצד המערערת להימנע מהפקדת ערובה כדין. משך תשעה חודשים ממועד הגשת הערעור (יוני 2025 עד פברואר 2026), ניתנו למערערת מספר הזדמנויות להסדיר את נושא הערובה, אך היא בחרה להגיש בקשות חוזרות ונשנות, ערעורים על החלטות דיוניות, וטענות פרוצדורליות, מבלי להשלים את הדרישה המהותית של הפקדת ערובה. התנהלות זו, כפי שקבע בית המשפט, פגעה ביעילות הדיונית ובזכויות הצדדים האחרים, והצדיקה את המסקנה הסופית – מחיקת הערעור. **לסיכום:** פסק הדין מאשר את העיקרון כי אי-הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, למרות קבלת הזדמנויות וארכות חוזרות ונשנות, מהווה עילה מוצדקת למחיקת הליך. הוא מדגיש את חשיבות הציות להוראות הדין והפסיקה, ואת סמכויות בית המשפט להבטיח ניהול הליך תקין ויעיל, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך בהבטחת הליך הוגן לכל הצדדים. בפרט, ההתמודדות עם ערבות צד ג' מדגימה כי אין מדובר בתחליף אוטומטי לערובה, אלא במנגנון הדורש בחינה קפדנית בהתאם לנסיבות.