ת"א 24821-02-12

תקציר

התובע היה מעורב בתאונת דרכים וסבל מחבלות. הוא תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים. בית המשפט מינה עדים מומחים בתחומי הפסיכיאטריה והאורתופדיה כדי להעריך את נזקי התובע. המומחה הפסיכיאטרי, פרופ' וייזר, אבחן את התובע כסובל מהפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים דיכאוניים וקבע נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנה, ולאחר מכן נכות בשיעור של 5%. פרופ' וייזר סבר כי מצבו של התובע יכול להשתפר אם יקבל טיפול תרופתי וכי מצבו הנפשי הנוכחי חמור פחות מהמתואר. המומחה לאורתופדיה, פרופ' סודי, מצא כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% עקב צלקות בזרועותיו ונכות זמנית של 100% ו-20% לתקופות מסוימות. בית המשפט מצא את עדויות המומחים משכנעות וקיבל את ממצאיהם. בית המשפט קבע כי לתובע נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 10% בתחום הפסיכיאטרי ו-10% בתחום האורתופדי. עם זאת, היא לא האמינה לטענות התובע בדבר ההשפעה התפקודית של פגיעתו ולא מצאה נכות תפקודית. בית המשפט דחה גם את טענות התובע בדבר אי תקפותו של סעיף השתתפות עצמית בפוליסת הביטוח שלו, וקבע כי חברת הביטוח הנתבעת עמדה בדרישות החוק לסעיף זה. בית המשפט חישב את בסיס שכרו של התובע ואת הפסדי העבר ופסק לו 5,926 שקל. עם זאת, מאחר שלא הייתה נכות תפקודית, בית המשפט לא פסק פיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי. כמו כן נפסקו לתובע 6,000 ₪ בגין סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד, 3,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו-17,302 ₪ בגין נזק לא ממוני. לאחר ששקל את הניכויים ואת הפיצויים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 9,222 ₪, בתוספת הוצאות משפט וריבית, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.