ע"א 31462-03-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בין שתי משפחות, משפחת אופק ומשפחת קדוש, שהן בעלות דירות באותו בית משותף. נקודות המחלוקת העיקריות היו השימוש והחלוקה של הרכוש המשותף סביב דירותיהם, ובפרט חניון ומתקן משותף. בית משפט קמא פסק לטובת משפחת קדוש, והשתמע ממנו הסכם קבע בין הצדדים בדבר חלוקת הרכוש המשותף. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה באופן חלקי בלבד עם קביעה זו. ערכאת הערעור דחתה את טענת המערערים (משפחת אופק) כי היה על בית משפט קמא למנות מודד לחלוקת הרכוש המשותף, תוך שהיא מצטטת דינים רלוונטיים ופסיקה קודמת, הקובעים כי פעולה כזו אינה אפשרית ללא הסכמת כל בעלי הדירות בבית המשותף, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך, הסדר הרכוש המשותף הקיים צריך להישאר, ועל הצדדים לנהל אותו על פי חוק המקרקעין והתקנון הקיים. עוד מצא בית המשפט כי אף שהצדדים אכן חילקו ביניהם את השימוש ברכוש המשותף בהסכמה הדדית, הרי שהנחתו של בית משפט קמא בדבר חוזה קבוע ומחייב אינה תקפה. ההסכמים הקודמים בנוגע לשימוש בקרקע התבססו על שכנות טובה ומוניטין, ולכן כל אחד מהצדדים יכול היה לבטל את ההסדר באופן סביר בהודעה מראש. כמו כן, קבע בית המשפט כי ההיתר שהעניקה משפחת אופק למשפחת קדוש לשימוש במקום החניה ובמתקן אינו בלתי חוזר. המשיבים (משפחת קדוש) לא הביאו ראיות לשינויים או השקעות משמעותיים שנעשו על סמך הרשות שניתנה, וניתן לשלול את סמכות השימוש ברכוש המשותף כל עוד הדבר נעשה בתום לב. בית המשפט הגיע למסקנה כי ביטול הסכם חלוקת השימוש הקודם על ידי המערערים היה כדין וכי הודעתם על שינוי ההסדר תקפה. בנוסף, הסכימו השופטים כי דיני הסכמי חלוקה, כפי שהם חלים על שותפויות רגילות במקרקעין, אינם חלים על נכסים משותפים בבתים משותפים. הדינים המיוחדים המסדירים בתים משותפים והסדריהם הספציפיים גברו על דיני השותפות הכלליים. לכן, כל חלוקה של הרכוש המשותף בבית משותף חייבה הסכמה של כל בעלי הדירות ויצירת תקנות מוסכמות. מכיוון שזה לא קרה במקרה זה, יחולו התקנות הקיימות וחוק המקרקעין. שני הצדדים הצליחו חלקית בטיעוניהם, מה שהוביל את בית המשפט להחלטה שלא לפסוק הוצאות. הערעור התקבל בחלקו, כאשר פסק הדין הדגיש כי הסכם חלוקת השימוש הקודם בוטל כדין על ידי משפחת אופק, והרכוש המשותף יישאר ללא כל מינוי שמאי. פסק הדין התקבל פה אחד על ידי הרכב השופטים, כאשר ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים.