ע"פ 5114/97

תקציר

במקרה דנן, ביקש המערער, שהורשע בהברחת אדם שעלול היה לתכנן פיגוע בתל אביב, להסיר את החיסיון על ראיות מסוימות הקשורות למשפטו. על בית המשפט העליון הוטל לאזן בין הצורך בעשיית צדק לבין שיקולי ביטחון המדינה, כפי שנקבע בסעיף 44 לפקודת הראיות. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של משפט הוגן וקבע כי חלק מהראיות החסויות חיוניות להגנתו של המערער. היא ציינה כי ראיות אלה עשויות להשפיע על תוצאות המשפט מבלי לפגוע באופן משמעותי בביטחון המדינה, וראויות לחשיפה. לעומת זאת, חלקים אחרים של הראיות החסויות נחשבו לא רלוונטיים או מועילים באופן מינימלי להגנה, ולכן אין צורך לחשוף. בית המשפט הדגיש גם את סוגיית הנלווה למידע חסוי שעלול לפגוע בביטחון המדינה אם ייחשף, אך ציין כי אין בכך כדי להצדיק שמירה על סודיות כל הראיות. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט על חשיפת חלקים ספציפיים של הראיות החיוניות לעשיית צדק, תוך מתן אפשרות לתביעה להחליט סופית אם להמשיך או לעצור את ההליכים על סמך גילויים אלה. החומר החסוי שסומן היה אמור להיבדק באופן בלעדי על ידי התביעה, שהיו לה 30 יום לדווח לבית המשפט עם החלטתה.