עמ"נ 125/07

תקציר

פסק הדין דן בערר על החלטה לדחות תביעות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, לאחר דחיית ערר של ועדת תכנון מקומית. התביעה מתייחסת לאישור תכנית להרחבת התנחלות הגובלת בנכסי המערערים, אשר גרמה לכאורה נזק וירידת ערך נכסיהם. השאלה המרכזית היא האם ההרחבה גרמה לנזק הראוי לפיצוי, או שמא מדובר בפיתוח סביר שלא הצדיק תשלומים למערערים. פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו, וקובע כי על הוועדה הנמוכה לבחון מחדש את המקרה מבלי להסתמך על מדיניות גורפת השוללת פיצוי במקרים של הרחבה סבירה. היא מורה על בחינה נוספת האם אחד מנכסי המערערת מהווה קרקע גובלת, דבר שיזכה אותה בפיצוי, ומדגישה כי יש להתמקד בבחינת טענות המערערים באופן פרטני, מבלי לפגוע בקיומה של פגיעה. פסק הדין מבהיר את שלבי בחינת הנזק הנטען לפי סעיף 197, מפריד בין שאלות קיומו של נזק לבין סבירותו, ומציין כי הפיצוי נועד להיטיב עם הפרט ולא "לקנוס" את הרשות. לבסוף, פסק הדין מדגיש את הצורך בבחינה של כל מקרה לגופו, תוך דחיית גישה אחידה לקביעת נזקים, ומעביר את התיק לוועדה לדיון חוזר מבלי להורות על הוצאות.