סע"ש 46267-11-19

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הראיות והעדויות, החליטה השופטת לקבל את טענת התובע כי הוא אינו שותף במסעדה אלא עובד. השופטת קבעה כי התובעת לא לקחה חלק בשותפות בניהול המסעדה בפועל, למרות כוונת הסכם השותפות. המרכיב המהותי של ניהול העסק יחד לא היה קיים במקרה זה. לפיכך, נפסק כי התובע הינו עובד בעל כל הזכאויות. השופט ציין כי התובע לא היה מעורב בייזום המסעדה או בהליכים משפטיים הקשורים אליה. הוא גם לא הוצג כשותף לציבור. כמו כן, הוראות הסכם השותפות בדבר תפקידה של התובעת לא יושמו. התובע לא היה שותף לנכסי השותפות, רווחיה או הפסדיה, ולא הייתה לו גישה עצמאית לנתונים פיננסיים. השופטת קיבלה את תקופת העסקתו הנטענת של התובע, למעט החודשיים הראשונים, וזיכתה אותו בשכר הולם, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. עם זאת, השופטת דחתה את הטענות להלנת שכר ולפיצויי פיטורים בשל מחלוקת כנה על מעמדו של התובע. גם תביעתה שכנגד של הנתבעת, שדרשה להשיב את המשכורות ששולמו לתובע ואת חלקה של התובעת בהפסדי העסק, נדחתה. השופטת קבעה כי המשכורות שולמו בהסכמה, והתובע, כשכיר, לא נשא בסיכוני העסק ולא נשא באחריות אישית כלשהי. בסיכומו של דבר, נפסקו לתובעת 41,317 ₪, כולל שכר, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דינו של התובע בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. הנתבע נשא גם בהוצאות.