ת"א 20868-09-10

תקציר

התובע תבע את דודיו, הנתבעים, על כך שלא שילמו לו עבור עבודתו אצלם במשך כשבע שנים. התובע טען כי עבד כמעין "מנהל מיוחד" וביצע מגוון תפקידים ניהוליים ויזמיים עבור הנתבעים בין השנים 2001-2008, ודרש לקבל שכר עבור עבודתו. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שנעשה הסכם בעל פה בינו לבין הנתבעים, וכי עדותו שלו - הראיה היחידה שהובאה כדי להוכיח את קיומו ותנאיו של ההסכם בעל פה הנטען - אינה משכנעת דיה, במיוחד שכן היה לו עניין בתוצאות המשפט. זאת ועוד, השופטת לא השתכנעה כי הנתבעים התעשרו מעבודתו של התובע, כנדרש על מנת שהתובע יצליח בתביעתו על יסוד דיני עשיית עושר ולא במשפט. השופטת דחתה גם את טענתו הנוספת של התובע כי יש לפסוק לו "שכר ראוי" עבור עבודתו, שכן הנסיבות הצביעו על כך שלא הייתה כוונה שהתובע יקבל שכר עבור עבודתו, וממילא התובע לא הביא ראיות מספיקות באשר לגובה השכר הראוי. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה על כל חלקיה והורתה לתובע לשלם לנתבעים את הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורך דין, שנקבעו על 50,000 ₪ לכל אחד משלושת הנתבעים.