ע"א 1779/18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 14(א) לפקודת מס הכנסה, שעניינו פטור ממס על הכנסה שהופקה מחוץ לישראל או שמקורה בנכסים מחוץ לישראל. בית המשפט בוחן שתי פרשנויות: ראייה רחבה בה דוגלת המערערת, לרבות כל הכנסה הקשורה לנכסים זרים, וראייה צרה של פקיד השומה, המתמקדת רק בהכנסה פסיבית מנכסים זרים. בית המשפט דבק ב"תורת המקור" בדיני המס, שמשמעותה שההכנסה מסווגת על פי מקורה, וניתן לפטור רק הכנסה הקשורה במפורש למקורות מסוימים המפורטים בפקודה. הכנסה פעילה, כמו השתכרות מעבודה, אינה נחשבת "נגזרת מנכסים" ולכן אינה זכאית לפטור על בסיס מיקום הנכס המניב. בית המשפט סוקר את ההיסטוריה החקיקתית, ומציין כי תיקון 168 הרחיב את הפטורים כך שיכללו טווח רחב יותר של הכנסות, אך הותיר על כנה את ההבחנה בין הכנסה אקטיבית להכנסה פסיבית. מטרת התיקון הייתה לנטרל את השלכות המס על מי שעובר לישראל, ולהבטיח שלא ימוסו רק בשל מעברו. בית הדין מגיע למסקנה כי הכנסתו של המערער, המסווגת כהכנסת עבודה, אינה מזכה בפטור הקשור לנכסים ומקיים את ההחלטה המקורית, מה שהוביל לדחיית הערעור. פסק הדין מבהיר כי פטורים אמורים למנוע נטל מס מיותר עקב רילוקיישן, אך לא לאפשר הימנעות מתשלום מס שהיה חייב למרות המהלך. ההחלטה שמה דגש על שמירה על ניטרליות מס, ותומכת בנימוקי פקיד השומה.