ע"א 7687/04

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של המערערת בעניין זכויות הקניין על בית באילת, ופסק לטובת טענות המשיב כפי שנתמכו בפסק דינו של המשנה לנשיא טימור. המערער טען כי הסכם טרום נישואין בהולנד קבע הפרדת רכוש, וטען כי עלויות רכישת הבית ובנייתו מומנו על ידו בלבד, כאשר גם החזרי המשכנתא כוסו מכספיו. לטענתו, מעורבותה של המשיבה בהסכם הרכישה הייתה למראית עין בלבד ולפיכך פסולה. למרות קביעות אלה, בית המשפט הכריע נגד המערער בשל היעדר ראיות התומכות בהחלת הדין ההולנדי על יחסיהם הכספיים, שכן הוא לא הצליח להוכיח הלכה כזו כנדרש בהליכים משפטיים בישראל. אמנם היה קיים הסכם ממון מהולנד, שנחתם על ידי שני הצדדים, אך תוקפו והשלכותיו על פי הדין הישראלי היו מכריעים לסכסוך. בית המשפט קבע, כי ללא קשר לתרומתו או כוונותיו של המערער, מעשיהם הבאים של בני הזוג – נטילת משכנתא משותפת ורישום שווה של הנכס – מעידים על הסכמה לשיתוף בנכס, כפי שבאה לידי ביטוי בחתימתם ההדדית על מסמכי הרכישה. פסק הדין אישר את התפיסה כי החלטות ופעולות אלה במהלך הנישואין יצרו שותפות מחייבת בנכס, העולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הישראלי בנוגע לנכסי נישואין משותפים. לפיכך, הערעור נדחה בסופו של דבר, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב.