ע"פ 3929/97

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני ערעורים בעניינו של גבר הנשוי למתלוננת העיקרית, גיטה. הערעור הראשון הוגש על ידי המדינה, וערער על גזר הדין שנגזר על האיש, והשני הוגש על ידי האיש עצמו, המערער על הרשעתו, על הוראות החוק לפיהן הורשע באישום השני ועל חומרת עונשו. האיש הורשע בשורה של עבירות, בהן איומים, הסגת גבול, הטרדה וחבלה בכוונה לבצע עבירה, בעקבות אירוע אלים בו נפצעו גיטה וחברתה. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו שבע שנות מאסר בפועל, לצד 18 חודשי מאסר על תנאי. המדינה טענה כי העונש קל מדי בהתחשב בחומרת העבירות, ואילו האיש טען כי בפסק הדין נפלו פגמים הפוגעים בתוקפו. עוד טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהעדיף את גרסתו של גיטא לאירועים על פני גרסתו שלו, וכי הרשעתו צריכה להתבסס על הוראות חוק שונות. שופטי הערעור, השופט מ' אילן, השופט ט' אור והשופט י' אנגלרד, מפרטים את עובדות המקרה ואת הטיעונים שהציגו הצדדים. מסקנתם היא כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא היו מבוססות היטב ולא ראה עילה להתערב לטובת המערער. באשר לערעור המדינה, השופטים מסכימים כי העונש לא היה מספק ומציעים להחמיר את הענישה לכל אחד מהאישומים, תוך חפיפה מסוימת בגזר הדין. השופט אילן מציע עונש של שלוש שנות מאסר בגין האישום הראשון ועשר שנים בגין האישום השני, לצד שלוש שנות מאסר על תנאי. השופט אור והשופט אנגלרד מסכימים עם הצעה זו. השופטים אף דוחים פה אחד את טענות המערער ומאשרים את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, כפי ששונו על ידי ערכאת הערעור.