עת"מ 56290-03-21

תקציר

העותרים הגישו תלונה נגד המשיב וגורמים נוספים, לרבות עיריית קלנסואה, כנגד הגדרת שטח חניה ציבורי כשייך למשיבה בלבד. נסוב סביב תכנית תמרור שאושרה על ידי רשות התמרורים המקומית, אשר קבעה כי החניות "שייכות" לקניינו הפרטי של המשיב. תחילה התייחס השופט לטענת השיהוי, וקבע כי אמנם היה שיהוי סובייקטיבי בהגשת העתירה, אך הוא לא גרם לשינוי כלשהו במצב לרעה. המשיבים לא הוכיחו כל נזק שנגרם באיחור ההגשה. לפיכך, העתירה לא תידחה בנימוקים אלה. לגופו של עניין, השופט קובע כי רשות התמרור המקומית חרגה מסמכותה בכך שייעדה את שטח החניה הציבורית כשייך למשיב. לא מדובר ב"הסדר תעבורה" כהגדרתו בתקנות התעבורה. תפקידה של הרשות הוא להסדיר את התנועה ולהבטיח זרימה תקינה של כלי רכב ובטיחות, שאינם כוללים קביעת יחסי רכוש. עוד נכתב בתגובת המפקח לעתירה כי הרשות לא התבקשה לקבוע הסדר תעבורה ומשכך לא נבחנה סוגיית השיוך. השופט מסיים בכך שהוא מקבל את העתירה בחלקה, ומורה לעירייה ולרשות המקומית להסיר את ייעוד השיוך מתוכנית התמרורים. השופט מסרב להורות על פינוי רכושו של המשיב משטח החניה, ומשאיר עניין זה לרשויות המוסמכות, המתערבות רק אם לא יאכפו את החוק. המשיבים נדרשים לשלם את הוצאות העותרים.