ת"א 5665/02

תקציר

המחלוקת התעוררה מהצהרות הדדיות בכתב ובעל פה של בעלי הדין, נציגי ציבור של לשכת עורכי הדין. עו"ד יוסף ארנון, יו"ר ועדת שלטון החוק וזכויות האזרח בלשכת עורכי הדין, תבע את עו"ד ירון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של הלשכה, בגין לשון הרע בעקבות מכתב שכתב ליועץ המשפטי לממשלה. במכתב כינה פסטינגר את ארנון אנטי-ציוני קיצוני בעל השקפת עולם ברוח "מדינת כל האזרחים" של ח"כ עזמי בשארה. ארנון טען כי אמירות אלה שקריות, מעליבות ולעגניות. הוא טען כי פסטינגר נוטר לו טינה ומנצל הזדמנות להכפיש אותו ממניעים פוליטיים. בינתיים, פסטינגר טען כי הוא דובר אמת וכי הוא מוגן על ידי "הערה הוגנת". בית המשפט בחן האם תפיסת עולמו של ארנון אכן הייתה אנטי-ציונית ומצא כי היא אינה ציונית על פי ההגדרה המקובלת. השופט פירט מדוע לא ניתן לסווג את השקפת עולמו של ארנון כציונית, אך נמנע מלסווג אותה כאנטי-ציונית. נקבע כי דעתו של פסטינגר על השקפת עולמו האנטי-ציונית הרדיקלית של ארנון אינה נכונה, אך זכותו להביע אותה בתום לב, במיוחד נוכח הסוגיה המוסרית העומדת על הפרק והאינטרס הציבורי הכרוך בכך. לפיכך זכתה פסטינגר להגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. ארנון גם תבע את פסטינגר על התבטאויות נוספות, בהן כינה אותו "אדם חסר עמוד שדרה" וכינה אותו ואדם נוסף "זוג תאומים סיאמיים". בית המשפט קבע כי אמירות אלה מהוות לשון הרע אך מוגנות על ידי האמת והזכות להביע דעה. פסטינגר תבע את ארנון על כך שכינה אותו אדם "מרושע ופרנואידי" והציע את מינויו כבורר כעונש. בית המשפט מצא דברים אלה כלשון הרע וללא הצדקה. עם זאת, הנזק שנגרם היה מזערי וחולף. בסופו של דבר נדחתה תביעתו של ארנון, ותביעתו הנגדית של פסטינגר התקבלה בחלקה. ארנון חויב לשלם לפסטינגר פיצויים בסך 8,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל, בצירוף הוצאות המשפט. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 14.9.04.