ע"א 31618-11-15

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיהם של המערערים, שהם המשיבים המחזיקים במקרקעי ציבור פלושים, להישאר במקרקעין ולתבוע פיצויים בגין השקעותיהם בה. טענת המשיבים מבוססת על הרעיון של רישיון מכללא, אשר עשוי לאפשר להם להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו וקובע כי המשיבים מסיגי גבול ברכוש ציבורי שלא כדין וכי החזקתם קצרה יחסית. זאת ועוד, פסק הדין דן בטענת ההפליה של המשיבים, וקובע כי עניינם שונה עובדתית ממקרה קודם, צוויג, בו שילמה המערערת פיצויים לפולש אחר. בית המשפט קובע כי המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם להפליה וכי לא ניתן להשוות את המקרה של צוויג. אשר על כן, ערעור המשיבים נדחה, וערעור העירייה מתקבל, תוך ביטול הפיצויים שנפסקו למשיבים על ידי הערכאה הנמוכה יותר. פסק הדין מדגיש את אי-חוקיות החזקה של המשיבים ומרתיע מפני הנצחת הסגות גבול כאלה. יש לציין כי השופטים מכירים בפן החברתי של המקרה ומעודדים מציאת פתרונות הולמים ברמה המשפטית לפינוי התושבים.