פ"א 45702-08-21

תקציר

הערעור מתייחס לעונש שהוטל על המשיב בגין עבירות תכנון ובנייה. המערער טען כי העונש היה מקל יתר על המידה וביקש להגדיל את הקנס, להכפיל את היטל ההשבחה ולהעלות את ערך הבנייה, כמו גם את רכיב ההתחייבות הכספית. בית המשפט הכיר בכך שהיבטים מסוימים של העונש היו בצד המקל, ובפרט הקנס, שנראה נמוך בהתחשב בחומרת מעשיו של המשיב ובתכלית הבנייה ובהיקפה. עם זאת, בית המשפט נרתע מלהתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא, בהיעדר טעות מהותית או סטייה קיצונית מהעונש במקרים דומים. בית המשפט ציין את הכלל הוותיק של מתן כבוד לשיקול דעתו של בית משפט קמא בבואו לגזור את דינו ואת נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. בית המשפט שקל אמנם את היקף הבנייה ואת העובדה שהקרקע יועדה, אך התחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות מצבו הרפואי של אחד מילדיו. בית המשפט הדגיש כי מצוקה אישית אינה מצדיקה בנייה בלתי חוקית אלא יש לבחון אותה כחלק משיקולי גזר הדין. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי הימנעותו של בית משפט קמא מלשקול במידה מספקת את מצבו הרפואי של הבן גוברת על היקפה הנרחב של הבנייה. בית המשפט בחן גם את טענות המערערת בעניין היטל ההשבחה ומצא את החלטת בית משפט קמא בעניין הסכום סבירה, במיוחד נוכח הקשיים בשתי חוות הדעת השמאית. בית המשפט הסכים עם גישתו של בית משפט קמא להכפלת היטל השבחה ושווי הבנייה, וציין כי היטל ההשבחה שימש כאמצעי עונשי נוכח הסיכויים הקלושים להכשיר את הבנייה. בית המשפט התייחס גם להתחייבות הכספית, שהיא צופה פני עתיד ונועדה להרתיע מפני עבירות עתידיות. בית המשפט קבע כי ההתחייבות צריכה להיות מהותית והגדיל אותה ל-80 אלף שקל. יתר גזר הדין, לרבות צווי ההריסה ואיסור השימוש, נותר על כנו. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי וההתחייבות הכספית הועלתה, אך יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. המשיב חויב לחתום על התחייבות כספית בסך 80,000 ₪ בתוך 14 יום, או לעמוד בפני 40 ימי מאסר.