ת"צ 33740-02-18

תקציר

פסק הדין מאשר את בקשת המבקש לסגת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב. הליך דו-שלבי זה מוסדר בסעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, שמטרתו לטפל בבעיות הכרוכות בהגשת תביעות סרק, או בנסיגה מתביעות תקפות. בשלב הראשון בית המשפט מאשר את ההסתלקות תוך התייחסות לסוגיית ההטבות לצדדים העוזבים. השלב השני מתמקד במינוי מחליף ופרסום, בהתאם לצורך. במקרה זה, טען המבקש כי המשיבה הטעתה לקוחות בכך שלא הציגה מדיניות החזרת מוצרים וביטול עסקה נאותה. המשיבה התייחסה לטענות אלה והסכימה להבהיר את מדיניותה ולתת טובת הנאה ללקוחותיה. משהושגה מטרתה העיקרית של התביעה, אישר בית המשפט את ההסתלקות. פסק הדין דן גם בסוגיית פסיקת שכר טרחה ושכר טרחה בעת המשיכה. הדעות בעניין זה חלוקות, אך פסיקת בית המשפט העליון בפרשת סונול מהווה תקדים. החוק קובע כי בעוד שבדרך כלל אין לפסוק שכר טרחה ושכר טרחה, ישנם מקרים חריגים בהם ניתן להיעתר לבקשת משיכה מפוצה. על בית המשפט לבחון האם התביעה ראויה ואת טובת ההנאה שהובאה לחברי הקבוצה. מאחר שהבקשה חשפה עילות לכאורה ומעשיו של המשיב היטיבו עם הקבוצה, קבע בית המשפט כי השכר ושכר הטרחה המומלצים סבירים. המבקש יקבל שכר של 2,000 ₪ ו-20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ. בנוסף, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו והחליט שלא להחליף את המבקש והורה שלא לפרסם את ההסתלקות, שכן הבקשה הוגשה לפני הדיון בתובענה הייצוגית ולא פגעה באינטרסים כלשהם. פסק הדין אינו מונע מאחרים לנקוט צעדים משפטיים נגד המשיב. לבסוף, משיכת המבקש מהבקשה לאישור מאושרת, והבקשה עצמה נדחית. המשיב מחויב לשלם את הגמול הנקוב ושכר טרחת עורך דין. עורך דינו של המבקש אחראי להודיע למנהל בתי המשפט על עדכון פנקס התובענות הייצוגיות. התיק נסגר והדיון מבוטל.