עת"מ 3139/04

תקציר

העותרת, אזרחית תאילנד, ביקשה לבטל את צו ההרחקה שהוצא נגדה וביקשה רישיון ישיבה מסוג ב/1 כדי לעבוד בישראל כמטפלת. היא נכנסה לישראל באופן חוקי בשנת 2002, אך חיה באופן בלתי חוקי מאז פג תוקף אשרת השהייה שלה בשנת 2004. למרות מאמצי העותרת להסדיר את שהותה, הרשויות עצרו אותה. בית המשפט הורה על שחרורה והמליץ לרשויות לבחון מחדש את עניינה. עם זאת, הרשויות סירבו, בנימוק של הנחיות פרוצדורליות. השופטת, ששמה דגש על שיקול הדעת של ההנחיות המינהליות, פסקה לטובת העותרת, וקבעה כי היה על הרשויות לשקול את החלטת בית הדין ולבחון מחדש את בקשתה. השופטת ציינה כי העותרת שילמה סכום נכבד עבור עבודתה בישראל, היה לה מעסיק מעוניין, ושהותה הפכה לבלתי חוקית שלא באשמתה. יתר על כן, אסון הצונאמי האחרון בתאילנד הוסיף למצוקתה. פסק הדין הנחה את הרשויות לבחון את בקשת ההחלפה של העותרת, בהתחשב בנסיבותיה הייחודיות. רישיון הישיבה של העותר הוארך עד לקבלת החלטה, תוך הבטחת הליך הוגן. פסק הדין הדגיש את הצורך ביחס הוגן ומכבד לעובדים זרים.