ת"א 9743-07-22

תקציר

התובעת, שחתמה עם הנתבעים על חוזה להשכרת רכושה, טענה כי חתימתה הושגה במרמה, עושק ומרמה ולכן ביקשה לבטל את החוזה. עם זאת, בית המשפט מצא כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין טענות חמורות אלה, דבר שדרש רמה גבוהה של ראיות. טענת התובעת כי לא קראה את החוזה בעיון ולא הבינה את תנאיו לא צלחה, שכן החוק קובע כי חזקה על מי שחתום על מסמך כי קרא והסכים לתוכנו. יתר על כן, גם טענת התובע כי מצבו של הנכס הוצג באופן מטעה נעדרה ראיות, כגון עדויות של דיירים קודמים או חוות דעת מומחים, ולא הייתה משכנעת. עוד קבע בית המשפט כי עדותה של התובעת הייתה מתחמקת ולא מרשימה, בניגוד לטענתה כי היא קשישה תמימה. לדברי בית המשפט, התובעת ידעה את תנאי החוזה ואף התייחסה אליהם במהלך עדותה. השופטת ציינה כי התובעת לא טענה כי החוזה נכפה עליה והתנאים, אף שהיו חריגים לכאורה, הוסברו על ידי הנתבעים. בנוסף, הצביע בית המשפט על סתירות בגרסאות התובעת לאירועים, בפרט בכל הנוגע לידיעתה את תוכן החוזה. גם בגרסתם של הנתבעים לאירועים נפלו פגמים ראייתיים, אך מאחר שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, נטל הראיות של הנתבעים מעולם לא הופעל. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק את ביטול החוזה ולכן דחה את התביעה. בנסיבות המקרה, חויב התובע בהוצאות הנתבעים, לרבות 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.