פר"ק 11478-06-13

תקציר

השופט, חגי ברנר, שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו בכתב על ידי שני הצדדים, כמו גם תוספות בעל פה, והחליט לקבל ברוב מוחץ את הבקשה העיקרית. פסק דין זה מבוסס על מספר שיקולים משפטיים. ראשית, מקובל כי זכותו של מערער לבקש סעד זמני מבית הדין לערעורים על מנת לשמור על זכויותיו בהליך הערעור, דבר שאינו עומד לרשות המשיבים. לפיכך, טענת המשיבים כי יש להפנות את הבקשה לסעד לבית המשפט העליון אינה תקפה. שנית, הבקשה הנוכחית שהגישו הנאמנים, המכונה בקשה 197, מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ומותירה את בקשת המשיבים לעכב את ההליך עד להכרעה של בית המשפט העליון בערעור הקיים. בנוסף, מדגישה השופטת את דחיפות העניין, שכן הצעת הרכש עשויה להתממש בקרוב, ופרשנותם של המשיבים לפסק הדין הראשון נמצאה שגויה. לגופו של עניין, מתארת השופטת את טענת המשיבים בדבר מחלוקת פרשנית כנה ביחס לפסק הדין הראשון כמלאכותית ולא מתוחכמת. לשונו הברורה והחד-משמעית של פסק הדין הראשון מגבילה את השתתפותה של IFISA כמציעה בהצעות הרכש, וקביעה זו מחייבת את המשיבים עד לביטול פסק הדין בערעור. השופט גם דוחה את טענת המשיבים כי לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להציג את עמדתם, וקובע כי היה להם סיכוי רב לעשות כן בהליך הראשון. זאת ועוד, באשר למהות ההנפקה, מסביר השופט מדוע רכישת מניות מהציבור באמצעות מסחר בבורסה אינה דומה למימוש יחידות זכות. השופט מדגיש כי פסק הדין הראשון הוא החלטה סופית, המהווה מעשה של בית המשפט, למרות שהוגש ערעור. לפיכך, המשיבים כבולים לקביעותיה. השופט גם מפריך את טענות המשיבים כי צו מניעה יהיה מנוגד להוראות הסדר הפשרה וכי הבקשה נגועה בשיהוי. צו המניעה שניתן על ידי השופטת מגביל את יכולתם של המשיבים למכור את מניותיהם באדאבפ עד להשלמת הצעות הרכש, ומבטיח כי ההצעות יופנו לבעלי מניות מיעוט בלבד. לבסוף, השופט בוחר שלא לכלול את הסעד הנוסף המבוקש על ידי הנאמנים, שכן הוא נחשב מופרז. בהתאם לכך, נעתר השופט לבקשת הנאמנים ומוציא צו מניעה קבוע, האוסר על המשיבים להשתתף כמציעים בהצעות הרכש ולהיפטר ממניות אדאב עד להשלמת הצעות הרכש.