ע"א 436/01

תקציר

הערעור מתייחס למתן תוקף של צוואה בעל פה ולזכויות ירושה של אישה גרושה. המנוח, חמזה אחמד רקב, בן העדה הדרוזית, הביע את רצונו בנוגע לחלוקת רכושו עשרה ימים לפני מותו לשני קרובי משפחה. בני המשפחה רשמו את דברי המנוח חודש לאחר מותו. המערערים טענו כי אין לראות בדברי המנוח צוואה תקפה בעל פה, בשל חוסר מודעות למוות הקרב והשיהוי הבלתי סביר ברישום הצוואה ובהפקדתה. זאת ועוד, תוכנה המפלה של הצוואה כלפי בנותיו של המנוח היה בלתי מוסרי. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המנוח היה מודע למותו הקרב – הוא התאבד – וכי הצוואה משקפת את כוונותיו האמיתיות. באשר למעמדה של האישה הגרושה, טענו המערערים כי המנוח ואשתו לא התגרשו בעת מותו, שכן הליך הגירושין בבית הדין הדרוזי לא הסתיים. המשיבים טענו כי בני הזוג התגרשו בפועל וכי ההליכים הפורמליים מיותרים. בית המשפט קבע כי הנסיבות אינן מצדיקות התייחסות לדבריו של המנוח כאל צוואה בעל פה. העיכוב ברישום הצוואה ובהפקדתה, יחד עם היעדר הוכחה למודעותו של המנוח למוות קרוב, פסלו אותה. יתר על כן, לבית הדין לא היו די ראיות כדי לקבוע את מעמדה האישי של האישה על פי הדין הדרוזי ולכן הורה על דיון חוזר בבית המשפט המחוזי. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך בירור. המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות בסך של 10,000 ₪. השופטת דורנר והשופט טירקל הסכימו עם פסק הדין.