ת"א 652/99

תקציר

התובעת, בת 3, אושפזה לצורך ניתוח לא דחוף לתיקון מום מולד. במהלך הניתוח הוא סבל מהפרעות קצב שהובילו לדום לב ועבר החייאה. התובע שהה בבית החולים במשך 17 יום לפני ששוחרר מבלי שבוצע בו הניתוח. בהמשך נקבע כי התובע סבל מניוון שרירים, מחלה מתקדמת וחשוכת מרפא. התובע תבע את בית החולים בגין רשלנות, בטענה כי לא ביצע בדיקות מקיפות, התעלם מסימני אזהרה וביצע הרדמה לא מתאימה, שגרמה לדום לב והחמירה את מצבו. בית המשפט פסק לטובת התובעת והגיע למסקנה כי בית החולים הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. בדיקת הצוות הרפואי טרם הניתוח הייתה שטחית ולא הזמינה את תיק התובע ממכון ייעודי, שהכיל מידע חיוני על מצבו. יתר על כן, הצוות התעלם מסימנים של בעיות שרירים ולא דאג לנוכחות של רופא מרדים מומחה. עוד קבע בית המשפט כי הליקויים הקוגניטיביים של התובע נבעו מדום הלב ומההחייאה הממושכת, ורשלנות בית החולים גרמה להאצת הפיגור המוטורי שלו. בית החולים חויב לשלם לתובע פיצויים בסך 8,953,875 ₪, לרבות כאב וסבל, הוצאות, הפסדי השתכרות, סיוע מצדדים שלישיים וצרכים שיקומיים נוספים. ההחלטה התייחסה גם לסוגיות הנוגעות לנזק ראייתי, תוחלת חיים וניכויים של המועצה לביטחון לאומי.