ת"א 71177-12-18

תקציר

המקרה סובב סביב תאונת דרכים טרגית שגבתה את חייו של נער בן 16 מהמגזר הערבי, המכונה המנוח. התובעים, בהיותם הוריו ויורשיו של המנוח, הגישו תביעה לפיצוי נזקים מהנתבעים. הנאשם מס' 1 היה נהג הרכב המעורב בתאונה, הנאשם מס' 2 היה קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והנתבע מס' 3 היה לכאורה המבטח של הרכב. הסוגיה המרכזית במקרה זה הייתה קביעת בסיס השכר המתאים לחישוב הפיצויים המגיעים לתובעים בגין שנות חייו האבודות של המנוח. התובעים טענו כי יש לחשב את הפסדי השכר על בסיס השכר הממוצע במשק, בעוד הנתבעים חלקו על כך והציגו מסמכים רפואיים ואקדמיים הקשורים למנוח. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעים, והסכים כי הפיצוי צריך להתבסס על השכר הממוצע במשק. באופן ספציפי, השופט קבע כי הפסדי השכר של המנוח בשלוש השנים וחמשת החודשים האחרונים הסתכמו ב-119,925 שקל, בעוד שהפיצוי העתידי של השנים האבודות עמד על 870,772 שקל. כמו כן פסקה השופטת לתובעים 15,000 ₪ הוצאות הלוויה וקבורה, 46,425 ₪ בגין נזק לא ממוני, ודחתה את תביעת האב להפסדי שכר. כתוצאה מכך, סך הפיצוי שנפסק לתובעים עמד על 1,052,122 ₪, בצירוף עמלה וריבית בשיעור של 15.21% על הסכום ממועד התשלום. בנוסף, קיבלה השופטת את הודעת הצד השלישי וקבעה כי הנתבע מס' 2 והנתבע מס' 3 יישאו ב-85% ו-15% מסכום הפיצוי, בהתאמה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.