ע"א 56704-12-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו. המערער הורשע יחד עם בנו בעבירה על סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, שעניינו אי נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת של בעל חיים הנמצא בהחזקתם, במקרה זה, כלב. בית המשפט פירש את הדינים החלים, לרבות סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע משטר אחריות קפידה לבעלי כלבים, וקבע כי טענת המערערת כי הכלב לא הוחזק "לצמיתות" נעדרת שחר. על פי פסקי הדין, גם תקופה קצרה של משמורת כלבים, יחד עם מתן מחסה ומזון, נחשבת למשמורת קבועה. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר היעדר הוכחת קשר סיבתי בין התקיפה לבין פציעתו של המשיב, וקבע כי בריחת המשיב מהכלב התוקף ונפילתו לאחר מכן היו קשורות במידה מספקת. זאת ועוד, אישר בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא בעניין חלוקת האחריות ואחריותו של המערער. דחיית הערעור הביאה לאישור פסק דינו של בית משפט קמא, לרבות ייחוס הוצאות למערער. העתק פסק הדין יימסר לבאי כוח הצדדים, והמערער יחויב בהוצאות בסך 3,000 ₪, שישולמו לאוצר המדינה.