ע"א 5461/93

תקציר

פסק הדין קשור לערעור על פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה לטובת בנק לאומי ישראל בע"מ. המערערים, אווז שלומי בע"מ, חברה למוצרים מכונפים בע"מ וערבים פרטיים, טענו כי חשבונותיהם שימשו כמסלקה לעסקי הבנקאות של סילבר גוס 1980 בע"מ, וכי הבנק העביר כספים ללא אישורם, דבר שגרם לחדלות פירעון של אווז כסף. עוד טענו כי הבנק שבר את תוכניות החיסכון וכי הריבית לא סוכמה. בית המשפט המחוזי נעתר חלקית לבקשת הבנק למתן פסק דין מקוצר, והורה למערערים לשלם סכומים מסוימים. עם זאת, ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות והחקירה הנגדית, מצאה כי חלק מהטענות חסרות שחר. לגופו של עניין, נקבע כי הבנק זכאי להגן על עצמו באמצעות הפסקת תשלומים בחשבונות לא משוכנים וכי טענות המערערים בדבר שיקים שלא נפרעו וזיכויים מאוחרים נעדרו הוכחות לנזק כספי. בית המשפט התייחס גם לסוגיית מתן רשות למערערים להתגונן והדגיש כי עליהם לספק הגנה מפורטת. בית המשפט קיבל את טענתם בדבר הקשר בין סילבר גוס לבין החברות המערערות, והודה כי הבנק לא סיפק מסמכים מסוימים במועד. בית הדין לערעורים קבע כי יש לתת למערערים רשות להתגונן בנוגע לתשלום נוסף בסך 16,500 ₪, תוך שינוי פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי. בנוסף, מתחו השופטים ביקורת על השיהוי של הבנק בהצגת המסמכים והציעו כי כל צד יישא בהוצאותיו שלו, אך בסופו של דבר לא פסקו הוצאות למשיב. פסק הדין, שניתן ב-4 בדצמבר 1994, הדגיש את הצורך בהקפדה על עבודת המשרד וניהול המסמכים, והכיר במחדל הבנק במקרה זה.