בג"צ 141/71

תקציר

בג"ץ פסק בעניין סמכות השיפוט של תביעת גירושין בין בני זוג נשואים, כאשר הבעל הוא אזרח ותושב ארה"ב והאישה היא אזרחית ישראלית שהלכה בעקבותיו לאמריקה. מאחר ששניהם אינם אזרחי המדינה או תושביה, אין לבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון בגירושיהם, לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. השאלה היא האם לבית הדין הרבני יש סמכות בהסכמת שני הצדדים, כאמור בחוק. האישה טוענת כי לא הסכימה לסמכות בית הדין, ואילו הבעל טוען כי היא עשתה זאת, במשתמע, בכך שהשתתפה בהליכים בבית המשפט וחתמה על הסכם. בג"ץ קובע כי הסכמה לסמכותו של בית דין דתי יכולה להינתן מכללא, אך האפשרות להתנגד לסמכות צריכה להיות סבירה. מיזוג תיקים וקביעת מועד לשימוע הוא מעשה טכני ואין לראות בו הזדמנות סבירה להעלות את שאלת הסמכות. ההסכם שנחתם על ידי בא כוח האישה, המזכיר "כל תביעה אחרת שלה בקשר לגירושין", אינו נחשב כהסכמה לסמכות בית הדין בתביעת הגירושין של הבעל, מה גם שזמן קצר לאחר מכן הגישה התנגדות בכתב. ההחלטה קובעת כי לבית הדין הרבני אין סמכות במקרה זה ומצווה על הבעל לשלם את הוצאות האישה. השופט עציוני וממלא מקום הנשיא זוסמן מסכימים עם ההחלטה.