בע"מ 3539/17

תקציר

מדובר בסכסוך משפטי סביב עשיית צוואה, כאשר המבקשת, אחותה, מתנגדת לצוואה לטובת אחיה, הלוקה בנפשו, בטענה כי אמם המנוחה לא הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה עקב מחלת נפש. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מינה תחילה מומחה להערכת כשירותה של המנוחה, אשר הגיע למסקנה כי היא ככל הנראה כשירה בתקופה הרלוונטית. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל את ממצאי המומחית במלואם, בהתחשב בראיות נוספות המצביעות על דאגתה של האם למשיב ועל כוונתה לדאוג לעתידו. למרות שהכיר בחלוקה הבלתי הוגנת של הצוואה, בית המשפט אישר אותה מאחר שהמבקש לא הצליח להפריך את חזקת כשירותו של המנוח. בית המשפט המחוזי תמך בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, תוך שימת דגש על יסודותיה העובדתיים ויישומו של החוק, וציין כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר ביטול הצוואה. המבקש ערער על כשרותה של הצוואה, תוך שהוא מציין את תנאיה החריגים והפוגעניים, את הראיות לחוסר יציבות נפשית ואת אי הבנתו הנטענת של המנוח בשל מחסומי שפה ומונחים משפטיים מורכבים. עם זאת, בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור, תוך שהוא מדגיש את העיקרון של כיבוד כוונותיו של המצווה, אלא אם כן קיימות ראיות ברורות לחוסר כשירות, שהמבקש לא הצליח לספק. ההחלטה מתיישבת הן עם המשפט העברי והן עם עקרונות חוקתיים התומכים בחופש הצוואה, ומאשרת את האוטונומיה של המנוחה להוריש את רכושה, ובכך שוללת שיקולי ערעור נוספים.