ע"א 4006/13

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא מחלוקת על הדרך הראויה לחישוב שיעור מס הרכישה של דירת מגורים שנרכשה במשותף על ידי בני זוג נשואים, כאשר אחד מהם כבר מחזיק בדירה אחרת. מס הרכישה על מקרקעין מחושב בדרך כלל על בסיס שווי המכירה, עם שיעור פרוגרסיבי עבור דירות מגורים. עם זאת, החוק קובע שיעור מס מופחת לרוכשי "דירה יחידה". השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם במקרה של רכישה משותפת על ידי בני זוג, בסיס המס צריך להיות שווי חלקו של כל אחד מבני הזוג בדירה או שווי הדירה הכולל. בית המשפט פותח באישור הפסיקה המקובלת, הקובעת כי אם אחד מבני הזוג הוא בעל דירה אחרת, הוא אינו נחשב לרוכש יחיד, ויש לחייב כל אחד מבני הזוג במס אישי על חלקו בדירה הנרכשת. לאחר מכן פונה בית המשפט למסגרת הרגולטורית, המבחינה בין רכישת דירה שלמה לבין רכישת חלק ממנה, ומטיל את המס על פי שווי הזכות הנמכרת. בית המשפט מוצא כי התקנה קיבלה תוקף בעבר והיא ישימה במקרה הנוכחי. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי שיטת החישוב המוצעת על ידי המערערים תוביל להטבת מס בלתי מוצדקת לבן הזוג שבבעלותו דירה אחרת ומנוגדת להיגיון הקנייני העומד מאחורי הרכישה המשותפת. לעומת זאת, חישוב המס על בסיס שווי הדירה הכולל משמר את חזקת התא המשפחתי ומוצדק במקרה זה. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת ועדת הערר לדחות את תביעת המערערים הייתה כדין ואין להתערב בה. לבסוף, בית המשפט מסרב להתייחס לסוגיית ההפליה בין בני זוג ודוחה את טענותיהם הנוספות של המערערים הנוגעות לחוסר הדיוק של ההחלטה ולהוצאות שנפסקו. השופט ח' מלצר מציע לעמיתיו לדחות את הערעור ולא להורות על הוצאות, דבר ששאר השופטים מסכימים עמו.