ת"א 35523-07-20

תקציר

הנתבעים ביקשו לפסול חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט בתביעה אזרחית, בנימוקים שונים: המומחה לא הגיש טופס ניגוד עניינים, חוות הדעת הוגשה באיחור, טיוטת חוות הדעת נמסרה לצדדים להערות, המומחה חרג מסמכותו בכך שהפנה ללקוחות של חברות שאינן של התובע, המומחה לא התייחס לכל העניינים שצוינו בהחלטת המינוי, ולטעויות חישוב בחוות הדעת. בית המשפט דחה את כל הטענות הללו. הימנעותו של המומחה מהגשת טופס ניגוד עניינים נמצאה כטכנית גרידא, שכן הוא הגיש הודעה נפרדת בה הצהיר כי אין ניגוד עניינים. גם השיהוי בהגשת חוות הדעת לא היווה עילה מוצדקת לפסילה, מה גם שהנתבעים לא התלוננו עליה אלא לאחר הגשת חוות הדעת, והזמן שנדרש היה סביר בהתחשב בהיקף החומר. הגשת טיוטת חוות דעת להערות הצדדים לא היוותה הפרה של תקנות כלשהן ולמעשה אפשרה לצדדים לוודא שהמומחה מתייחס לכל העניינים הרלוונטיים. גם התייחסותו של המומחה ללקוחות של חברות אחרות לא היוותה בסיס לפסילה, שכן היא הייתה מוצדקת בהחלטת המינוי ובהסכמות בין הצדדים. בניגוד לטענות הנתבעים, המומחה אכן התייחס לכל העניינים המבוקשים בהחלטת המינוי, וניתן היה להעלות אי התאמות באמצעות שאלות הבהרה. גם טעויות החישוב הנטענות לא הצדיקו פסילה, והנתבעים יכלו לערער עליהן במהלך בדיקת המומחה. לבסוף, טענת הנתבעים למשוא פנים בחוות הדעת לא הייתה מבוססת ונראה כי נבעה מאי הסכמתם עם מסקנות המומחה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה לפסילת חוות הדעת משוללת כל יסוד, והורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪.